קבוצת ריפוי לילדים ונוער בים המלח

זכאות ילדים לטיפולי חשיפה ולשהיה בים המלח

על פי סל הבריאות הממלכתי זכאי כל ילד חולה פסוריאזיס למימון שהייה בים המלח לתקופה של עד חודש ימים במטרה לקבל טיפול אקלימי בחשיפה לשמש בים המלח. בפועל, מעט מאוד הורים בישראל מממשים זכות זו, היות והדבר כרוך בבירוקרטיה מול קופת החולים, באובדן ימי עבודה מרובים להורים, ובהוצאת כספים חריגה.

ליווי צמוד עם מדריכים מקצועיים וצוות רפואי

על מנת לסייע לילדים הסובלים מפסוריאזיס ולבני משפחותיהם, אגודת הפסוריאזיס הישראלית יוזמת ומפעילה קבוצת ריפוי מיוחדת בים המלח מידי שנה בתקופת החופש הגדול. וקבוצת הריפוי מופעלת ע"י מדריכים מקצועיים בליווי צוות רפואי, ומיועדת לילדים ונוער בגילאים 8 ועד 18.

קבוצת ריפוי שהיא קייטנה

הפעילות כוללת מפגשי העצמה וחיזוק הרוח בהנחיית צוות מדריכים מנוסים ואחראיים המתמודדים בעצמם עם הפסוריאזיס. פעילות קבוצת הריפוי כוללת גם הפתעות וכיופים בבריכה, אוכל מעולה, גלידות וטיולי, ולכן גם נקראת בפי הילדים "הקייטנה" או "קייטנת ילדי השמש".

מדובר בהזדמנות מהותית לבריאותו הפיזית והנפשית של הילד, במהלכה שוהים הילדים בבית מלון עם פנסיון מלא, משתתפים בפעילויות חברתיות המותאמות לגילם ונחשפים לשמש לצרכי הריפוי בהשגחת הרופא. קבוצת הריפוי לילדים ונוער בים המלח ע"ש חיותה רומם, פועלת באישור משרד החינוך וכוללת ביטוח למשתתפים בה.

מי יכול להשתתף מיועדת קבוצת הריפוי?

בקייטנה יכולים להשתתף ילדים ובני נוער החברים באגודה בגילאים 8-18 , בעלי אישור רפואי עם המלצה לטיפול רפואי בים המלח (אישור הנדרש לקבלת החזר מקופת החולים).

תכירו את ילדי השמש

אז איך נרשמים?

ההרשמה מתבצעת במהלך שנת הלימודים. לפרטים נוספים ולהרשמה פנו אלינו בטלפון 03-6247611 או באימייל office@www.psoriasis.org.il



    כמה זה עולה?

    ההשתתפות הקבוצת הריפוי לילדים הינה בתשלום עלויות בלבד, והיא מסובסדת בחלקה על ידי האגודה, ובחלקה על ידי החזרים מקופות החולים. לפרטים נוספים ולסיוע בבדיקת זכאותכם התקשרו אלינו.

    ריפוי לגוף והעצמה לנפש

    קבוצת הריפוי של ילדי אגודת הפסוריאזיס יורדת לים המלח מידי שנה ביולי, לשבועיים של עבודת שמש בסולריום, התרגעות וריפוי – ממש כמו המבוגרים. בקבוצת הריפוי לומדים הילדים איך להיחשף לשמש בתבונה ולהפיק את המירב מן השהות בים המלח, מתוך כוונה שיישמו דברים אלה על עצמם ואף יעבירו אותם הלאה, לילדים ולאנשים אחרים שיפגשו בדרכם.

    ציטוטים מקבוצת הריפוי

    • כשהייתי בת 6 שיחקתי כדורגל עם בנות מכיתתי. נפלתי, קיבלתי מכה וירד לי דם מהפסוריאזיס וכולם הסתכלו ולעגו לי. כשעשינו מעגל, הילדים לא רצו לתת לי יד. הבנות מהכיתה שלי אמרו שהן ייצאו מן הצופים אם אני אמשיך, כי חשבו שהפסוריאזיס מידבק. סבלתי עשר שנים ללכת עם חולצה ארוכה גם בקיץ
    • בעילום שם: "עד גיל 11 אמא לא הסכימה להגיד שיש לי פסוריאזיס. הייתי צריכה ללכת לתל-השומר לפוטותרפיה שלוש פעמים בשבוע. חברה שלי לא הבינה לאן אני הולכת. אמא לא הסכימה להגיד. אמרתי שאני הולכת לבקר דודה שחולה בסרטן. אחר כך החברה התחילה לחשוד. היא באה כמה פעמים אבל נכנסתי לבד ואמרתי לה שלא מרשים שייכנס יותר מאדם אחד. לבסוף סיפרתי לה את זה והיא נעלבה ששיקרתי. אמרתי לה שפחדתי להגיד לה, כדי שהיא לא תברח ממני ותתחמק".
    • אני זוכר את עצמי איך הגעתי לקייטנה שנה שעברה, ילד שלא שלם עם עצמי ומתבייש בפסוראסיז שלו. הרגשתי לא שייך ופחדתי ממה שהולך להיות בקייטנה, ואחרי שראיתי שיש עוד ילדים שיש להם פסוראסיז ודיברתי איתם גיליתי שאין ממה לפחד ועד עכשיו אני זוכר את הקייטנה כחוויה מדהימה.
    • שוב אהלנים חברימים הבטחתי לספר איך היה לי בקייטנה והנה אני מקיימת: אז קצת הקדמה אני וספחת (פסוריאזיס) צועדים יחד מאז היותי בת 14. כאשר הגעתי בפעם הראשונה בחיי לים המלח לצורך טיפול, בקושי היה מי שיקבל…ברור לי שגם בשנה הבאה אני שם, וגם בשנה אח"כ ובשנה אח"כ… כי הלא מה לעשות שלא מתים מפסוריאזיס אלא מתים איתו.

    מידע נוסף שיכול לעניין אתכם