מדענים מאמינים כי גורמים סביבתיים וגנטיים כאחד תורמים להתפתחות פסוריאזיס. פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית הגורמת לתאי עור לצמוח בקצב מהיר מהרגיל. פסוריאזיס נחשבת למחלה אוטואימונית, ופוגעת בכ-2% עד 3% מאוכלוסיית העולם. גורמים סביבתיים וטריגרים נפוצים כמו עישון, זיהומים מסוימים והשמנת יתר, מקושרים לפסוריאזיס אך לא מספרים את הסיפור המלא. איך נכנסים הגנים לתמונה?
אם נכיר את הגנטיקה של פסוריאזיס נוכל להבין טוב יותר את המחלה, מדוע היא מתפרצת ומדוע גישות טיפוליות מסוימות עשויות לעבוד. הגנטיקה של כל מחלה היא מסובכת, אך ככל שהמומחים לומדים, הם מתקרבים יותר לפיתוח אפשרויות טובות יותר לטיפול, למניעה ולהתערבות.
האם פסוריאזיס גנטי?
לפסוריאזיס אין דפוס תורשה ברור אם כי נראה שהיא נפוצה במשפחות מסוימות. ממחקרים עולה כי אם לשני ההורים יש פסוריאזיס, לילדם יש סיכוי של 65% לפתח את המחלה. הסיכוי לפתח פסוריאזיס יורד ל-28% כשרק אחד מההורים חולה במחלה.
מחקרים שנעשו על תאומים זהים שופכים אור על הבסיס הגנטי של פסוריאזיס. תאומים זהים חולקים כמעט את כל החומר הגנטי שלהם, לכן, אם תאום אחד פיתח פסוריאזיס ומקור המחלה גנטי לגמרי, אפשר היה לצפות כי לתאום השני יהיה סיכוי של כמעט 100% לפתח פסוריאזיס. אך לא נמצא דפוס כזה של פסוריאזיס בין תאומים זהים. לעומת זאת, המחקרים על תאומים מצביעים שאם תאום אחד סובל מפסוריאזיס, לתאום השני יש סיכוי של 35% עד 72% לפתח פסוריאזיס. ממצאים אלה מראים שגנים מגדילים את הסיכוי לחלות בפסוריאזיס, אך אינם אחראים באופן מלא למחלה עצמה.
מבט מעמיק יותר על גנים הקשורים לפסוריאזיס
מדענים זיהו את מה שהם מכנים לוקוסים של רגישות לפסוריאזיס, הכוונה לקבוצת גנים הקשורים להתפתחות פסוריאזיס. אחד מהלוקוסים האלה, המכונה לוקוס PSORS1, זוהה באופן עקבי ואומת במחקרים נוספים.
לוקוס PSORS1 נמצא באזור הקומפלקס ההיסטוקומפטיבילי העיקרי (MHC) של הגנום (כל הקוד הגנטי). זהו קידוד MHC של הגנים לחלבונים, המוכר כ"אנטיגנים של לוקוציטים אנושיים" (HLA), שבדרך כלל מסייעים למערכת החיסון לזהות ולתקוף פולשים. למרות זאת, ישנן ראיות המצביעות ש – HLA מסוימים מפעילים תאי T (תאי מערכת החיסון) התוקפים את רקמות הגוף עצמו.
אחד הגנים הרלוונטיים ביותר ב-HLA שמקושר להתפתחות פסוריאזיס הוא HLA-Cw6, שנמצא בלוקוס PSORS1. מחקרים גילו כי כ – 46% מהסובלים מפלאק פסוריאזיס נושאים את הגן HLA-Cw6, לעומת 7.4% בלבד מהאוכלוסייה הכללית. הימצאות הגן HLA-Cw6 לבדו אינה תנאי מספיק כדי שהמחלה תפרוץ.
הגן HLA-Cw6 והלוקוס PSORS1 מקושרים גם להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית.
מחקר אסוציאציה רחב גנום בפסוריאזיס
מחקרי אסוציאציה רחבי גנום (GWAS) סורקים את החומר הגנטי של אנשים עם וללא פסוריאזיס במטרה לזהות שנויות בקוד הגנטי שיכולות להיות קשורות למחלה.
GWAS זיהו מספר שנויות של גנים שקשורות לדלקת, למערכת החיסון ולסיכוי לפתח פסוריאזיס, כגון:
- אינטרלוקין-12B (IL-12B)
- (IL-23R) קולטן IL-23
- (NFκB) גורם גרעיני-קאפהB
- (TNF-α) גורם נמק בגידול α
- אינטרלוקין-17A (IL-17A)
רבים מציטוקינים אלו (סמני דלקת) ומסלולי איתות דלקתיים המעורבים בפסוריאזיס יכולים להאיץ את הצמיחה של קרטינוציטים (תאי עור). הם גם יכולים להשפיע על פעילות תאי החיסון. גנים אלה מעורבים גם בהתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית.
בנוסף ל – GWAS, תוצאות הטיפולים הביולוגיים תומכות בכך שציטוקינים כמו TNF-α, IL-17A ו – IL-23, מעורבים בהתפתחות פסוריאזיס. בזמן האחרון פותחו כמה טיפולים ביולוגיים כדי להתמקד ולחסום את TNF- α, IL-17A או IL-23 כדי לטפל בפסוריאזיס ובדלקת מפרקים פסוריאטית.
שוחחו עם אנשים שמבינים אתכם
אגודת הפסוריאזיס הישראלית היא עמותה הפועלת לאלו החיים עם פסוריאזיס וקרוביהם. מענה על שאלות, לתת עצות ולשתף את סיפוריהם של האנשים החיים עם פסוריאזיס. האם פסוריאזיס תורשתי במשפחה שלכם? שתפו איתם את הכתבה.
