הצפוני
שלום אחיות ואחים לצרה.
אני כותב את המילים הבאות כתגובה ספונטנית לקריאת הודעות בפורום המציעות או מעלות שאלות בנושא טיפולים שונים לצרתנו המשותפת.
ראשית הבהרה וחידוד, על אף לשון הרבים הנקוטה, כל הנאמר הוא מניסיוני האישי ונובע מתוך עצמי בלבד, אין כאן נסיון להכליל או לשקף מציאות של רבים, זה רק אני.
אני רואה מספר שלבים נפשיים בהתמודדותנו עם הספחת.
שלב הגילוי
זו הנקודה בה חיינו משתנים, אנו מקבלים מכה חזקה על הראש, ביטחוננו העצמי מתערער, שואלים למה דווקא אנחנו? מה חטאנו?
הלם, תדהמה,הכחשה, פחד, התרסה.
בשלב זה מסתייעים ברופאים הקונבנציונאלים של קופות החולים.
רופאים שמקדישים לנו בין 10 ל-30 שניות, משליכים עלינו את המשחות המקובלות, עם ובלי סטרואידים, אנו לא יודעים להבחין ביניהן, רצים הביתה מתמרחים, ומתמרחים ומתמרחים….
הפסוריאזיס צוחק עלינו בגדול.
לעיתים הוא נסוג ואף נעלם, אך רק כדי לחזור במשנה תוקף.
שלב חיפוש אלטרנטיבות
היות והרפואה הקונבנציונלית לא הושיעה, פונים ביאושנו לאלטרנטיבית.
ד"ר ניו – ליף, הומאופטיה, צמחים, יוגה, פרחי – בך ומוצרט, שיאצו, הסבון של קמילה, המשחה של הערבי מג´נין, המרקחת של הדרוזי בגליל, חלב הנאקה, ועוד אלפי וריאציות על אותו נושא – הולכת שולל!
מפלס מצב הרוח ברצפה, אנו מאמינים לכל מי שמבטיח לנו ישועה.
האכזבה גדולה שבעתיים כשמגלים שאין חדש תחת השמש, הרמאים והשרלטנים חוגגים על ספחתנו וכיסנו.
הפנמה
מכירים סוף סוף בעובדה שאין פתרונות קסם, אין ניסים ונפלאות הספחת היא עובדה לכל החיים, צריך ללמוד איך לחיות איתה בשלום.
חוזרים לרפואה הקונבנציונלים, מנסים טיפולים אקלימטים (ים המלח), PUVA ו- UVB, ניאואיגזון ותרופות אחרות.
מבינים יותר את משמעותו של כל טיפול, תופעות לואי, סכנות, סיכויים מול סיכונים.
נעשים חשדניים למשמע הבטחות מפליגות.
שיגרה
לדעתי שלב זה מגיע לאחר מספר שנים לא מבוטל, אני יכול להעיד על עצמי שרק לאחרונה אני מרגיש בשלב הזה.
לומדים על כל האפשרויות בעיקר לומדים מה מתאים לך, על מה אתה מגיב טוב, מה מתאים לגופך וכיסך.
חיים עם הספחת, מין שביתת נשק….
אתה הופך לרופא של עצמך.
מרגיש כבר שיכול לסייע לחברים שנמצאים בשלבים מוקדמים יותר.
יש חיים עם הספחת!
