—-

אם את/ה קורא/ת באתר של האגודה לפסוריאזיס, סביר להניח שהנך, או מישהו קרוב לך אובחן כלוקה במחלת עור זו. מטרת הכתוב כאן להדגיש בפניכם את הקשר האפשרי בין מחלת העור למחלת מפרקים נלווית.

אין בידינו כיום כלי אבחנתי מנבא מי ומתי יפתח חולה במחלת הפסוריאזיס גם  מחלת מפרקים. ברם, חשוב שכל חולה יהיה מודע לאפשרות זו ויפעל בכדי להגיע לאבחנה מהירה ולכן גם לטיפול מוקדם אשר יסייע למנוע פגיעה במפרקים.

פסוריאזיס, או ספחת, כפי שנקראת בעברית, הינה מחלת עור נפוצה שפנים רבות לה: הצורה המוכרת היא של קשקשת ניכרת בעלת גוון כסוף מעל מפרקי המרפקים והברכיים, פגיעה בקרקפת, איברי-המין או הציפורניים, פגיעה בכפות הידיים והרגליים, מעורבות של קפלי הגוף דווקא בצורה "ההפוכה" ) Inverse Psoriasis) או שילובים שונים של כל המצבים הנ"ל. המחלה היא כרונית בדרך כלל, עם תקופות של שיפור והחמרה, שלעיתים נגרמת עקב מתח נפשי או זיהום. המחלה הינה דלקתית באופייה ובשנים האחרונות מצטברות עדויות, שהדלקת אינה מוגבלת לעור אלא פוגעת באיברים נוספים, וחדשות לבקרים אנו מתבשרים על קשר למחלות נלוות. בחלקן הקשר כנראה סטטיסטי בלבד אך לחלקן יש קשר הדוק למחלת העור. האם יש גורם משותף או מנגנון זהה שפוגע בחלקי גוף שונים, דברים אלו נמצאים כיום בחזית המחקר הרפואי בתחום העור. מחלות נלוות שתוארו, כוללות בין השאר: מחלות מעי דלקתיות, דלקת ענבית-העין, תיסמונת מטבולית של השמנה וטרשת-עורקים הגורמת ליתר-לחץ-דם ומחלת לב כלילית, ואף תחלואה נפשית, אם כי ייתכן מאוד שהדיכאון המתואר  הוא תוצאה של מצב העור .אנו נתרכז כאן בקשר המובהק והידוע בין מחלת העור למחלת המפרקים הפסוריאטית.

למרות תילי-תילים של מחקרים הסיבה המדוייקת למחלה אינה ברורה לגמרי. ברור שיש כאן שילוב של תורשה וגורמים מהסביבה. עם זאת, בשנים האחרונות חלה התפתחות מדהימה בטיפולים עם ההכרה באופי החיסוני של המחלה והופעתם של הטיפולים הביולוגיים החדשניים. בתחום זה חלה התקדמות עצומה וכל שנה כמעט מופיעה תרופה חדשה המהווה מזור  למטופלים שעד לא מזמן היו חסרי תקווה.

דלקת מפרקים תתפתח ב 5-15% מהחולים ויש מחקרים הטוענים שעד 25% יאובחנו כלוקים בדלקת מפרקים ברמה זו או אחרת במהלך חייהם, אם ייבדקו באופן קפדני. גורמי סיכון לפתח מחלת מפרקים הינם: סיפור משפחתי של דלקת מפרקים פסוריאטית, מעורבות של מחלת העור  בקרקפת ובמיוחד בציפורניים. כלומר, אין קשר בין חומרת מחלת העור וגודל השטח המעורב לבין הופעת או אי-הופעת דלקת מפרקים, אלא יש חשיבות למיקום המחלה. כך לדוגמא ייתכן מטופל עם מעורבות של רוב שטח העור ללא מעורבות במפרקים ולעומתו מטופל עם מעורבות של הציפורניים בלבד ודלקת מפרקים קשה.

מבחינת לוחות הזמנים של הופעת התסמינים בעור ובמפרקים, בדרך כלל (כ- 70% מן המקרים) המחלה פוגעת קודם בעור ורק לאחר שנים מערבת את המפרקים, ב 15%  לערך מחלת המפרקים מקדימה את מחלת העור וב 15% המחלה תוקפת בו-זמנית בעור ובמפרקים. מכיוון שברוב המכריע של המקרים מחלת העור מקדימה את מחלת המפרקים, יש חשיבות רבה למעקב אצל רופא-העור והפנייה לראומטולוג בעת חשד לאבחנה של דלקת המפרקים.

סימנים מחשידים להתפרצות דלקת מפרקים המהווים "דגל-אדום" או "צלצול-אזהרה" כוללים:

• דקטיליטיס- דלקת של האצבע, המתבטאת באצבע נפוחה וכואבת, המכונה לעיתים "אצבע-נקניקיה".
• אנטזיטיס- דלקת באזור הקישור של הגיד לעצם, במיוחד בברך, כף-יד, עקב וחזה.
• סיפור משפחתי של דלקת מפרקים פסוריאטית (עם או בלי מעורבות פסוריאזיס בעור)
• פסוריאזיס של הציפורן- ובמיוחד אופייניים שקעים זעירים דמויי ניקובי-סיכה המכונים " חרירים" או שינוי גוון המכונה "כתם-שמן" על שום ציבעו וצורתו.

גם המהלך של מחלת המפרקים מאופיין בתקופות של שיפור והחמרה, בדומה למהלך של מחלת העור, אך לאו דווקא במקביל לה. כלומר תיתכן הקלה בעור והחמרה במפרקים בו זמנית.

תופעה אופיינית נוספת למעורבות המפרקים היא "קישיון  הבוקר". מדובר בקושי בתנועה עם היקיצה בבוקר, החולף תוך חצי שעה עד שעתיים. הקישיון יכול לחזור ולהופיע במהלך היום לאחר שכיבה או ישיבה ממושכת ושוב משתחרר לאחר פרק זמן של תנועה.

חשוב לדעת שאין כיום בדיקת דם אבחנתית לדלקת מפרקים פסוריאטית. בדיקות המעבדה יכולות להראות סימנים לא ספציפיים של דלקת בגוף כגון: שינוי בספירת הדם ושקיעת דם מוחשת וכן לשלול סמנים של דלקות מפרקים אחרות להם יש סמנים שונים בבדיקת הדם.

מעורבות המפרקים היא וריאבילית ביותר, החל מפגיעה במפרק יחיד ועד פגיעה במפרקים רבים. לא ניתן לקבוע את חומרת המחלה בבדיקה קלינית של הרופא בלבד ויש חשיבות רבה לאמצעי הדמייה שונים כגון צילומי רנטגן, אולטראסאונד ובדיקת תהודה מגנטית  (אם.אר.איי.).

במאמר שפורסם ביוני 2015 בעיתון האקדמיה האמריקאית לרפואת עור (J Am Acad Dermatol),  שסקר  12 מחקרים בנושא נמצא כי שיעור דלקת המפרקים הלא-מאובחנת בחולי-פסוריאזיס נע בין 4-34%. ההבדל במספרים נובע מכך שהמחקרים השתמשו בסימנים שונים לזיהוי דלקת מפרקים, אך בשקלול הנתונים סוכם כי כ 15% מחולי הפסוריאזיס סובלים מדלקת מפרקים שאינה מאובחנת. מטופלים ואף רופאים יכולים לפספס את האבחנה כי לא מתייחסים לבעייה או שמייחסים אותה לבעיות אחרות ואף למאמץ, עייפות או כאבים במפרקים המיוחסים לזיקנה.

מדוע חשוב כל כך לאבחן מעורבות של המפרקים ?

כאמור אבחנה מהירה תביא לאיבחון מוקדם וזה יכול למנוע נזק בלתי הפיך למפרקים. במחקר שבוצע באנגליה, נמצא שעיכוב של חצי שנה בהפניה לראומטולוג ובהתחלת טיפול עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך למפרקים, ולכן חשוב כל כך להעלות את המודעות של המטופלים והן של רופאי המשפחה ורופאי העור לבעיה.

מכיוון שמחלת המפרקים הינה מחלה סיסטמית, כלומר דלקת הגורמת לפגיעה במערכות הגוף, גם הטיפול הוא סיסטמי בצורות שונות:

• NSAIDs-תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות- יספיקו למחלה קלה בדרך כלל.
• DMARDs- תרופות המשנות את מהלך המחלה, למחלה בדרגת חומרה בינונית. למשל, מטוטרקסאט המשמשת גם לטיפול בעור (בצורת זריקות או כדורים הניתנים לרוב במהלך סוף השבוע).
• במקרה של מחלה קשה יותר שלא הגיבה לטיפולים קודמים – הטיפול יתבסס על התרופות הביולוגיות ,כגון נוגדי- TNF , הבולמות את התהליך החיסוני הגורם למחלה.

התרופות הביולוגיות המאושרות בישראל לטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית הן:

אנברל (אטאנרספט)

מעכב α-TNF, אושר ע"י רשות התרופות האמריקאית FDA כבר ב-2002 לדלקת מפרקים פסוריאטית וב-2004 גם למחלה העורית. משמש כטיפול לדלקות מפרקים נוספות כגון דלקת מפרקים שיגרונית, דלקת חוליות מקשחת ועוד. ניתן בזריקה פעם או פעמיים בשבוע. המינון המקובל במבוגרים  50 מ"ג אחת לשבוע.

יומירה (אדאלימומאב)

מעכב α-TNF, אושר ע"י FDA  לדלקת מפרקים פסוריאטית ב-2005 וב-2008 גם למחלה העורית. גם משמש לטיפול בדלקות מפרקים נוספות וכן למחלות מעי דלקתיות כגון: מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית. גם ניתן כזריקה, המינון המקובל 40 מ"ג אחת לשבועיים. לתרופה פרופיל יעילות ובטיחות גבוה.

רמיקייד (אינפליקסימאב)@

עוד מעכב α-TNF, אושר ע"י ה FDA  לדלקת מפרקים פסוריאטית ב-2005 וב-2006 גם למחלה העורית. גם משמש לטיפול בדלקות מפרקים נוספות וכן למחלות מעי דלקתיות כגון: מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית.

בניגוד לתרופות הקודמות ניתן בצורת עירוי לווריד, במסגרת אישפוז יום בדרך כלל. לאחר תקופת העמסה של 6 שבועות בה המינון המקובל הינו 5 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף, טיפול התחזוקה ניתן כעירוי אחת ל 8 שבועות .

סטלארה (אוסטקינומאב)

דור חדש של תרופות אשר אינו פועל על ידי עיכוב α-TNF, אלא על-ידי עיכוב חלבונים משרי-דלקת המכונים ציטוקינים. סטלארה גורמת לעיכוב סלקטיבי של שני אינטרלויקינים, 23 &  Interleukines 12. אושרה ע"י ה FDA  כטיפול לפסוריאזיס עורית בינונית עד חמורה ב-2009 וב-2013 גם לדלקת מפרקים פסוריאטית. מינון הזריקה לעור 45 מ"ג לאנשים עד משקל 100 ק"ג ו-90 מ"ג לאנשים במשקל 100 ק"ג ומעלה. לאחר הזריקה הראשונה, הזריקה השנייה ניתנת לאחר 4 שבועות ומאז והלאה ניתנת כל 3 חודשים, כלומר 4 זריקות בשנה.

סימפוני (גולימומאב)

עוד מעכב α-TNF שאושר ע"י FDA  לדלקת מפרקים פסוריאטית ב-2009 וכן לטיפול בדלקות מפרקים נוספות.

ניתן בהזרקה עצמית לעור והמינון המקובל הינו 50 מ"ג אחת לחודש באופן המשכי.

קוסנטיקס (סקוקינומאב)

גם היא מהדור החדש של התרופות הביולוגיות הספציפיות לציטוקינים דלקתיים, פועלת ע"י עיכוב Interleukine-17A (IL-17A). המינון המקובל הינו 300 מ"ג בהזרקה עורית אחת לשבוע במשך 5 שבועות העמסה ואז אחת לחודש.

טיפול בכדורים : אוטזלה (אפרמילאסט)

לאחרונה אושרה תרופה ממשפחת "מולקולות קטנות" אשר יכולה לחדור לגוף בבליעה דרך מערכת העיכול וחוסכת את הצורך בזריקות. מנגנון הפעולה הוא שונה מהתרופות הקודמות שכן משפיעה על הפחתת דלקת ע"י עיכוב האנזים פוספודיאסטראז -4 (PDE-4)  . המינון המקובל לאחר תקופת טיטרציה של 6 ימים הינו 30 מ"ג פעמיים ביום, בוקר וערב.

ישנה חשיבות רבה ביותר למעקב משולב של רופא עור ורופא ראומטולוג שכן המחלה היא משולבת, והטיפול צריך להינתן תוך התייעצות הדדית ומתן מענה הולם לשני האספקטים של המחלה: הן בעור והן במפרקים. חשוב להקפיד ולהגיע למעקב סדיר אצל שני המומחים, גם אם בתקופה מסויימת המחלה מתבטאת יותר באחד מהאספקטים שלה, עור או מפרקים. ייתכן שרופא העור יתרכז בשיפור מצב העור ורופא המפרקים בשיפור מצב המפרקים, אך מעקב וטיפול משולב, כפי שממליצים היום האירגונים המקצועיים בתחום, יביא לתוצאה מיטבית עבור המטופל בשני האספקטים.

מחקר שכונה   TICOPA  בדק את ההבדל בתוצאות השיפור במחלת הפסוריאזיס בקרב מטופלים שהיו תחת  מעקב מסודר וצמוד לעומת מטופלים שהיו במעקב סטנדרטי לא צמוד. המחקר מצא כי אחוז גבוה יותר של מטופלים מגיע לריפוי כמעט מלא של העור עם 75PASI   ואף  90 PASI, כאשר היו במעקב צמוד לעומת מטופלים בטיפול הסטנדרטי.

רופאי עור ורופאי משפחה הם לעיתים קרובות הראשונים הבודקים חולים עם תסמיני מפרקים, וחלק מהם פחות מודעים לחשיבות בדיקות סקירה לדלקת מפרקים פסוריאטית. במקרים אחרים, החולים אינם מציינים את הכאבים מאחר ומייחסים אותו לזקנה. קיימים כיום טיפולים מצויינים למחלת דלקת מפרקים פסוריאטית, כך שאבחנה מוקדמת של דלקת מפרקים משמעה התחלת טיפול מוקדם יותר ומניעת נזק נרחב למפרקים.

—

הכותב, ד"ר רון יניב , מומחה למחלות עור ומין, חבר וועד בחוג הישראלי לפסוריאזיס באיגוד הישראלי לרפואת-עור ומין, חבר האקדמיה האמריקאית לרפואת-עור.

מכבי שירותי בריאות, קופ"ח מאוחדת,יועץ קופ"ח לאומית וחברות-ביטוח.

מרפאה פרטית- אסטתיקה רפואית.

הפוסט דלקת מפרקים פסוריאטית הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

חדשות טובות: מחקר מצא שיעור נמוך של אירועים חריגים המחייבים הפסקת טיפול בתרופות הביולוגיות לפסוריאזיס

לחולי פסוריאזיס שאינם מגיבים לטיפול תרופתי שמרני יותר מותאמות בשנים האחרונות תרופות ביולוגיות חדשניות הפועלות באופן ממוקד על תהליכים במערכת החיסונית של הגוף המאפיינים את המחלה, שהשימוש בהן נדרש לזמן ארוך, לפעמים אפילו לכל החיים.

הפוסט כמה תופעות לוואי חמורות נלוות לטיפולים הביולוגיים לפסוריאזיס? הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

בקונגרס הדרמטולוגי העולמי (WCD):

נתונים חדשים המסכמים 4 שנות ניסיון טיפולי בסטלרה מראים פרופיל בטיחות עקבי לאורך זמן בטיפול בחולים עם מחלת פסוריאזיס בינונית-קשה

• פרופ" קריסטיאן רייך, דרמטוליגיקום, גרמניה: "הוכח כי לאורך תקופה של 4 שנות טיפול הרווח גובר על הסיכון"

ממצאים חדשים מאנליזה של המחקר הקליני של התרופה סטלרה, אשר הוצגו לאחרונה במסגרת הקונגרס הדרמטולוגי העולמי, מראים כי הפרופיל הבטיחותי של סטלרה ושעור תופעות הלואי נשאר עקבי ויציב בחולי פסוריאזיס בוגרים המאובחנים עם מחלה בינונית עד קשה אשר טופלו בסטלרה במשך 4 שנים.

"ממצאים אלו הם מבטיחים ותומכים בפרופיל הבטיחותי של הסטלרה לאחר שהוכח כי לאורך תקופה של 4 שנות טיפול הרווח גובר על הסיכון", אמרה פרופ" קריסטיאן רייך מהמחלקה הדרמטולוגית בדרמטוליגיקום בהמבורג בגרמניה, חוקרת ראשית במחקר ה- PHOENIX 2. "מחקרים עם סטלרה  במחלת פסוריאזיס המתבטאת בעור ובמפרקים המתנהלים כעת ימשיכו להגדיר את פרופיל הבטיחות של התרופה בקרב אוכלוסיית החולים".

פסוריאזיס, מחלה עור כרונית הנגרמת כתוצאה מיצור מוגבר של תאי עור פוגעת בכ- 12.5 מיליון אנשים  באירופה ועלולה להשפיע באופן משמעותי על חייהם הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הנפשית. נגעים פסוריאטיים מופיעים כרבדים עוריים אדומים או מודלקים מכוסים בקשקשים. נגעים אלו גורמים לעיתים קרובות לגרד או צריבה, עשויים להסדק ולדמם, ויכולים להופיע בכל מקום בגוף. תסמיני המחלה עשויים לנוע בטווח רחב בין מחלה קלה בינונית או חמורה. התרופה סטלרה מאושרת כיום לטיפול בפסוריאזיס בדרגה בינונית-קשה בכל 27 המדינות החברות באיגוד האירופאי.

האנליזה של בטיחות הטיפול בסטלרה לאורך 4 שנים במחקרי שלב 2 ו- 3 של התרופה (  PHOENIX 1, PHOENIX2   ו- ACCEPT) מהוים בסיס נתוני הבטיחות הגדול ביותר שדווח עד היום ביחס לטיפול ביולוגי בפסוריאזיס עורי, עם יותר מ- 1100 מטופלים אשר עברו לכל הפחות 3 שנות טיפול בסטלרה ויותר מ- 600 מטופלים שטופלו במשך 4 שנים או יותר, ובסה"כ קרוב ל- 6800 שנות טיפול.

נתוני הבטיחות שנאספו מסך של 3117 חולים מראים כי שיעור תופעות הלואי נותר יציב במשך תקופה של למעלה מ- 4 שנות טיפול בסטלרה. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר שדווחו כללו צינון, זיהום בדרכי נשימה עליונות, כאבי פרקים, סינוסיטיס, כאבי ראש, כאבי גב ושפעת. היארעות של זיהומים קשים, סרטן עור שאינו מלנומה, ממארויות אחרות ואירועים קרקדיו-ווסקולרים משמעותייים נותרה יציבה משך כל התקופה.

יתרה מכך, שיעור ההופעה של מחלות ממאירות (מלבד סרטן עור שאינו מלנומה) במחקרים עם סטלרה תאם בעקביות את השיעור הצפוי באוכלוסיה הכללית בארה"ב כפי שבא לידי ביטוי בנתוני ההישרדות, האפדימיולוגיה והתוצאות הסופיות שנאספו במאגר נתונים אמריקאי. גם שיעור הארועים הלבביים הלא-קטלנים או האירועים המוחיים תאם בעקביות או היה נמוך יותר מהצפוי באוכלוסיה הכללית בארה"ב (כפי שנגזר ממאגר הנתונים פרמינגהם ומאגר הנתונים של GPRD, בהתאמה).

"טיפולים ביולוגיים הביאו להתקדמות משמעותית בטיפול במחלת פסוריאזיס בדרגה בינונית-קשה. חשוב שיהיו נתונים ארוכי טווח אודות הטיפולים האפשריים כדי לתמוך ולסייע בתהליך קבלת ההחלטות של רופאי העור ביחס לאפשרות הטיפול המתאימה ביותר לחולים" אמר פרופ" כריסטופר גריפיתס מאוניברסיטת מאנצ"סטר באנגליה, החוקר המוביל במחקר ה- ACCEPT , "נתוני בטיחות אלו מ- 4 שנות מחקר מספקים בסיס ראיות מוצק ומשמעותי ביחס לתפקיד ש- ustekinumab  יכול למלא בניהול של מחלה כרונית זו".

אודות סטלרה:

סטלרה היא נוגדן הנקשר באפיניות ובספציפיות גבוהים לציטוקינים   אינטרלאוקין 12 ואינטרלאוקין  23 (IL-12/23) הממלאים תפקיד מרכזי בהפעלת לימפוציטים מסוג T, וביצירת התהליך הדלקתי בפסוריאזיס. זוהי התרופה הראשונה מסוגה הפועלת במנגנון זה, והיא מיועדת לחולים עם פסוריאזיס מסוג Plaque Psoriasis בינוני עד קשה, אשר אינם מגיבים  או שיש להם הוריית נגד או שאינם יכולים לסבול טיפולים סיסטמיים, כולל מתוטרקסאט, ציקלוספורין או PUVA.

סטלרה ניתנת בהזרקה תת עורית, במינון קבוע של 45 מ"ג (90 מ"ג לחולים השוקלים מעל 100 ק"ג) פעם ב- 3 חודשים. זוהי התרופה הביולוגית הניתנת בתדירות הנמוכה ביותר מבין כל התרופות הביולוגיות.סטלרה הוכחה כתרופה יעילה ובטוחה במחקר שלב 2 ובשני מחקרי שלב 3 בהשוואה לפלסבו. סטלרה נמצאה כיעילה ביותר בשיפור נגעים פסוריאטיים בעור ובציפורניים ובהפחתת גרד. כמו כן נמצאה סטלרה כמשפרת מדדים של איכות חיים ויכולות עבודה בחולי פסוריאזיס. השפעה ראשונית של התרופה מושגת תוך 4 שבועות, מגיעה למקסימום לאחר 24 שבועות (לאחר 3 זריקות). ונשמרת לאורך זמן ממושך. כאמור, נתוני בטיחות המסכמים 4 שנות ניסיון טיפולי מצביעים על כך שסטלרה בטוחה לשימוש ונסבלת היטב.

למידע מלא אודות סטלרה יש לפנות לעלון לרופא כפי שאושר על ידי משרד הבריאות.

הפוסט סטלרה הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

נאוטיגסון היא תרופה מצוינת לסובלים מספחת עמידה/עקשנית/חוזרת מהר אחרי טיפול… כמו הרבה תרופות אחרות (אפילו סוכריות) גם לה יש תופעות לוואי אשר בסה"כ אינן כ"כ קשות ברוב המקרים (בניגוד למה ששמעת/קראת אין סיבה מיוחדת לחשש מפניה). התרופה ונגזרותיה מוכרות ומצויות בשימוש כבר שנים רבות ופרופיל הבטיחות שלה בהחלט משביע רצון. לגישתי, התרופה מיועדת לכאלה הסובלים מספחת קשה אשר משבשת את מהלך חייהם ופוגעת בתפקודם היומיומי. השימוש בה הוא לצורך השגת שיפור ולא הפוגה מלאה. ניתן להשתמש בה תקופות ארוכות. יש כמובן להקפיד על מעקב רפואי, בדיקות לזיהוי תופעות הלוואי הסמויות ושאר אמצעי זהירות. בהתחשב באלטרנטיבה, יש לא מעט מקרים שהתרופה הזו ממש מצילה חיים.
התרופה אינה מאושרת לנשים בגיל הפוריות שכן נחשבת לטרטוגנית (גורמת מומים מולדים) עד שנתיים לאחר סיום הטיפול. בעת שפותחה חשבו שזמן מחצית החיים שלה בגוף יהיה קצר בהרבה מטיגסון שקדמה לה אך למרבה הצער התברר שהיא הופכת בגוף מהר מאוד לטיגסון ומאמצת את ההתנהגות הפרמקולוגית שלו ולכן נשארת בגוף לפחות שנה!!!.

מדובר בתרופה בטוחה למדי, תופעות הלוואי הן לרוב נסבלות ולתקופות מוגבלות או ארוכות היעילות שלה מכובדת. מתאימה בעיקר למקרים עמידים לטיפולים הקלים יותר ולמקרים עקשניים במיוחד.

תופעות הלוואי הן בעיקר יובש בעור, בריריות, כאבי פרקים, נשירת שיער קלה וכן השפעה על רמת שומני הדם ותפקודי הכבד. יש תופעות לוואי נדירות יותר אך סה"כ מדובר בתרופה שפירה למדי. בתחילת הטיפול מקובל לבצע בדיקות דם עד להתייצבות הערכים ואז לחזור עליהן אחת ל-3 חודשים.

אחת מתופעות הלוואי העיקריות של נאוטיגסון היא היפרליפידמיה – קרי – עליה ברמת השומנים בדם (בעיקר טריגליצרידים שהן חומצות שומן חופשיות, ופחות הכולסטרול). התופעה קוראת כנראה בכאלה שלהם נטייה לכך באופן בסיסי וייתכן שיזדקקו בכל מקרה בעתיד לטיפול להורדת רמת השומנים. יש לא מעט רופאים (פנימאים וקרדיולוגים בעיקר) שחושבים שכל אדם צריך לקחת תרופות להורדת רמת הכולסטרול ושומני הדם כדי להגן על עצמו מנזקי התזונה המודרנית. מכל מקום – לתרופות אלה בסה"כ פרופיל בטיחות מצוין ומי שנאוטיגסון מאוד חשוב לו בהחלט יכול לשלב הטיפול בהן עם נאוטיגסון. כמובן שחשוב לשקול גם אפשרויות טיפול אחרות שאינן מחייבות לקיחת תרופה נוספת לתיקון הנזקים שגורמת תרופה אחרת. הייתי מתחיל קודם כל עם דיאטה בריאה יותר וייתכן שלא יהיה כלל צורך בתרופות.

החל מסל הבריאות הנוכחי התרופה נכנסה לסל הבריאות ולכן תרופה זו שאינה זולה תהא מסובסדת סבסוד מלא ע"י הקופות!
לרוב, חולים המסוגלים להשיג הפוגה של 6 חודשים ומעלה בטיפול שמרני יסודי (פוטוטרפיה UVB, ים המלח), אינם זקוקים לטיפול בתרופה. אני ממליץ לך למצוא רופא עור שאתה סומך עליו, להתמיד במעקב וליצור איתו מערכת יחסים שתאפשר לכם לתפור ביחד מסלול טיפול מתאים לצרכים ולרצונות שלך.

הפוסט ניאוטיגסון הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

הטיפול בכדורי מטוטרקסאט מיועד לחולים הסובלים מספחת קשה ועמידה ושאינם מגיבים לטיפולים פחות קשים. קבוצת חולים נוספת היא חולים הסובלים מדלקת פרקים ספחתית בהם השימוש בתרופה ממש עוזר ולשני הביטויים של הספחת, הן לעור והן לפרקים.
מדובר סה"כ בטיפול מקובל, נוח ובד"כ אינו מסוכן כאשר הוא נעשה תחת מעקב רפואי נכון. יש להקפיד על מעקב תפקודי כבד וספירת דם בתחילה כל שבועיים אח"כ כל חודש ובהמשך אחת לחודשיים שלושה. יש לזכור כי מעל מנה מצטברת של גרם וחצי מתעורר הצורך לבצע בדיקות (לעיתים כולל ביופסיות כבד) כדי לוודא שלא נגרם לכבד נזק מצטבר – פיברוזיס (לייפת). נתון זה אגב, מצוי במחלוקת מסוימת שכן הראומטולוגים המשתמשים גם הם רבות בתרופה זו טוענים שהרעילות לכבד הרבה יותר נדירה ומופיעה במינונים מצטברים גבוהים בהרבה מאלה המצוטטים בספרות הדרמטולוגית. התרופה גם אינה רצויה בנשים בגיל הפוריות עם כוונות פוריות ועלולה להפריע גם לפוריות הגבר.
נוכחות התרופה בגוף מפריעה לפעולות השיקום של העור לאחר חשיפה לקרינת UV ולכן ניתן kאמר כי התרופה מהווה פוטוסנסטיזייזר (מרגשת לקרינת שמש) אך מניסיוני הרב עם התרופה – ניתן בחשיפה זהירה להימנע מנזק ואפשר אפילו לשלש הטיפול בתרופה עם טיפול ב- UVB.
ככלל, בשל הנזק העלול להצטבר, אנו מעדיפים להתחיל עם תרופה זו מאוחר ככל האפשר (מבחינת גיל החולה). הגישה של טיפול בתרופות השונות ברוטציה עם החלפה אחת למספר חודשים/שנים היא גישה מקובלת ומסייעת להפחית רעילות של כל אחת ואחת.

מטוטרקסאט היא אכן תרופה כמוטרפית אבל במינונים המומלצים לחולי פסוריאזיס ניתן לקחת אותה שנים ארוכות ללא כל בעיות. יש לי לא מעט חולים (ויש בספרות הרפואית חומר רב ומחקרים על מאות ואלפי חולים) שקיבלו את התרופה וקנו להם שקט מהפסוריאזיס בעור ובפרקים לשנים רבות וללא כל תופעות לוואי משמעותיות. כמו כל תרופה גם כאן צריך לבדוק את הסבילות האישית לתרופה ולכן נהוג להתחיל עם מנת ניסיון של 5 מ"ג ולבדוק אחריה בדיקות דם, ספירת דם ותפקודי כבד כדי לראות שאינה גורמת נזק או תגובות חריפות. בהמשך עולים במינון בהדרגה עד להשגת אחד מהשלושה: תגובה רצויה (לפחות 6 שב" לאחר תחילת הטיפול ובמינון 10-15 מ"ג לשבוע), תופעות לוואי בלתי נסבלות או הגעה למינון של 20 מ"ג לשבוע בלי תגובה מספקת. לאחר השגת השיפור הרצוי נהוד לחזור ולהפחית את המינון למינון המינימאלי המחזיק את החולה ברמת פעילות נסבלת של המחלה. נהוג לעקוב אחר החולים המיוצבים במינון אחת ל- 3 חודשים כולל בדיקות ספירת דם ותפקודי כבד. לאחר מינון מצטבר של 1.5-2.5 גר" יש לבצע בדיקות כבד יסודיות יותר (אולטראסאונד). כיום נכנסת לשימוש בדיקת דם העשויה להחליף את ביופסיית הכבד בזיהוי פגיעה בכבד (פיברוזיס) וצפוי שבדיקה זו אף תגביר את בטיחות הטיפול.
תופעות הלוואי השכיחות הגורמות לחולים להפסיק או להמנע מהטיפול הן בחילות (ניתן לנסות להתגבר ע"י לקיחת התרופה בזריקה לשריר), כאבי ראש, חרדות (מפני התרופה) והפרעות בתפקודי הכבד (החוזרות לנורמה זמן קצר לאחר הפסקת הטיפול).
לסיכום, תרופה טובה, בטוחה בשימוש נכון, לא מתאימה לכ"א.
נקודה נוספת שיש לזכור – כמו מרבית התרופות הסיסטמיות בפסוריאזיס, גם מטוטרקסאט עלולה לגרום למחלה לשנות את אופייה ולהפוך קשה, נרחבת ואלימה יותר, לאחר הפסקת הנטילה שלה. לכן לאחר שימוש בתרופה או תוך כדי שימוש, רצוי לא להפסיק בצורה חדה ללא טיפול אחר שישכך את ההחמרה וכמובן ללא פיקוח רפואי.

הפוסט מטוטרקסאט הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית