ארכיון התמודדות רגשית - אגודת הפסוריאזיס הישראלית https://www.psoriasis.org.il/category/מתמודדים/רגשית/ Tue, 16 Aug 2022 10:24:43 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7.1 פסוריאזיס בילדים, התמודדות וחוסן עצמיhttps://www.psoriasis.org.il/%d7%9e%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d/ Mon, 07 Jun 2021 15:07:46 +0000 https://www.psoriasis.org.il/?p=6799כשילד חולה, הוא סובל ולא רק מבחינה גופנית. ההשלכות של מחלת הפסוריאזיס על ילדים בגילאים שונים באה לידי ביטוי בפן הנפשי בעיקר בגילאים צעירים החל מגיל-8 ובגיל ההתבגרות מאחר ובגילאים אלו האדם עובר תהליך הנקרא זהות אישית וזהות חברתית, בגילאים אלו נקבע הערך העצמי של האדם לעומת החברה ומול עצמו. מעבר לטיפולים השונים והמסע [...]

הפוסט פסוריאזיס בילדים, התמודדות וחוסן עצמי הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>

כשילד חולה, הוא סובל ולא רק מבחינה גופנית.
ההשלכות של מחלת הפסוריאזיס על ילדים בגילאים שונים באה לידי ביטוי בפן הנפשי בעיקר בגילאים צעירים החל מגיל-8 ובגיל ההתבגרות מאחר ובגילאים אלו האדם עובר תהליך הנקרא זהות אישית וזהות חברתית, בגילאים אלו נקבע הערך העצמי של האדם לעומת החברה ומול עצמו.
מעבר לטיפולים השונים והמסע אל עבר ההפוגה אותו הילד לומד לשלב בחייו, מוטל עלינו ההורים לצייד את ילדינו בעצמה המגיעה מידע והכלה, אך מחלה כל כך נראית לעין כמחלת הפסוריאזיס בילדים אינה פשוטה לעיכול ואינה קלה להשלמה עם המצב.
מחלת הפסוריאזיס היא מחלה ללא גיל מגיל אפס עד גיל 100 ילדים סובלים ממנה בכל מני חומרות קלה ,בינונית וקשה.
ההתמודדות כילד/ה עם מחלת הפסוריאזיס, קשה יותר מאחר מבוגר, זאת מאחר ולהיות בחברת ילדים זה מצב של פצצה מתקתקת שאין לדעת מהיכן תגיע עקיצה או הערה המאגדת את הילד וגורמת לו למתחים שרק מחריפים את הסימפטומים.
ילד שסובל מפסוריאזיס נמנע לקחת חלק משיעורי ספורט, שחיה בבריכה וטיולים המשלבים שינה מחוץ לבית, זאת בגלל הקושי שלו לחשוף את גופו בפניו חבריו לכיתה.
לעיתים, בזכות הורים אחראים הנעזרים במחנכת בכדי להעביר שיעור חברתי ואת המסר שפסוריאזיס היא מחלה נפולה ולא מדבקת ואין צורך לחשוש להיות בחברת ילד החולה במחלת הפסוריאזיס.
בחברה שלנו, למרות ההסברים, אין לברוח מלשמוע הערות פוגעניות אפילו אם ידןע שפסוריאזיס היא אינה מחלה מדבקת ולכן הפן החברתי של הילד מהווה פצע שמלווה אותו לאורך כל התבגרותו, לעיתים גם אחרי הצבא (הכל תלוי בחומרת המחלה והתסמינים).

אגודת הפסוריאזיס הישראלית, הקימה קבוצה מיוחדת הפעילה כבר 3 עשורים! קבוצה שהמטרה שלה להפגיש ילדים בגילאי 8 – 18 מכל הארץ אחד עם השני וליצןר קשרים וחברויות החיוניים עבורם להמשך הדרך, הקבוצה מאוד מוצלחת ונוצרים שם קשרים לכל החיים, לא רק בפן החברי אלא גם אהבה, ישנם זוגות רבים שהכירו בקייטנת ילדי השמש ובמחזורי הירידה המשותפים של חברי האגודה. במאמר הבא נתעמק בדרכי התמודדות עבור הורים לילדים הסובלים ממחלת הפסוריאזיס בגילאים שונים.

קשרי משפחה

קו התמיכה הראשון הוא ההורים והמשפחה שלכם.הנה כמה דרכים לתקשר איתם:

שתפו פעולה עם ההורים, האפוטרופוס או המטפל שלכם.

לימדו איך ליזום פגישות, לשאול שאלות ולהגיד מה אתם מרגישים.

במידת הצורך בקשו מהמשפחה פרטיות.

זה בסדר אם אתם לא רוצים שיספרו לאחרים שיש לכם פסוריאזיס. תודיעו להם מראש כדי להימנע מלהביך אותם או לפגוע ברגשותיהם.

תראו דוגמא אישית

אם תדאגו לעצמכם, תעבדו על הביטחון העצמי ותטפלו במחלה, תהיו מודל חיקוי לאחים הצעירים ולשאר בני המשפחה.

קשרים זוגיים ודייטים

קשה לדבר על הפסוריאזיס ועל איך הוא משפיע על החיים שלכם.

פסוריאזיס אולי משפיע על הקשרים הזוגיים אך הוא לא אמור להשתלט עליהם.

אם אתם נלחצים מדייטים אולי גם תרצו לדעת אם הצד השני שם לב לעור שלכם. הנה עובדה: לרוב האנשים החולים בפסוריאזיס יש קשרים זוגיים מוצלחים. המפתח הוא למצוא את האדם הנכון.

איך לספר לדייט שלי על הפסוריאזיס?

זה תלוי.

אולי אין טעם לספר לדייט שלכם על הפסוריאזיס לפני שאתם יודעים אם תרצו להיכנס לקשר זוגי איתם.

אפשר לספר להם בדייט הראשון תוך גלגול השיחה לנושא בדרך אגב. דברו על הים או על שחייה וכמה השמש טובה לפסוריאזיס שלכם. תזכירו פגישה או אירוע שקשור לפסוריאזיס שהשתתפתם בו לאחרונה. לא משנה באיזו גישה תבחרו, זכרו שבכל אחד יש משהו שונה. ופסוריאזיס הוא פשוט משהו שגם רואים.

זה גם בסדר לא לדבר על זה מיד בהתחלה.

האם הפסוריאזיס ישפיע על יכולתי לקיים קשר זוגי אינטימי?

אם תהיו פעילים מינית, פסוריאזיס באזור איברי המין יהווה בעיה.

סקס יכול לגרות פסוריאזיס של אברי המין, במיוחד אם הפסוריאזיס כבר במצב התלקחות. בדרך כלל, קל יותר להשתלט על פסוריאזיס באברי המין מאשר על פסוריאזיס במקומות אחרים. אם הפסוריאזיס לא באזור איברי המין, סביר להניח שלא יהיו לו השלכות פיזיות על המגע האינטימי.

בריונות

בגלל שפסוריאזיס מופיע על העור, אתם בטח מרגישים כאילו יש לכם מטרה על המצח.

ההגנה הטובה ביותר היא לזהות את הבריונות (המוגדרת כהתנהגות לא רצויה, תוקפנית, החוזרת על עצמה) ולהיות מוכנים להתמודד איתה.

ישנם שלושה סוגי בריונות:

מילולית:

הקנטות, קריאת שמות, איומים, התגרות.

חברתית:

להפיץ עליכם שמועות, להביך אתכם בציבור, לא לשתף אתכם בקבוצות.

גופנית:

גניבה או שבירה של חפצים אישיים, מכות/בעיטות/צביטות, יריקות, דחיפות/לשים לכם רגליים.

הנה כמה דברים שתוכלו לעשות אם תתקלו בבריון:

זכרו שאתם לא לבד.

אנשים הסובלים ממחלה פסוריאטית – יותר מ -8 מיליון מבוגרים וילדים בארה"ב – התמודדו עם בריונות. חלק מהילדים ובני הנוער שהתמודדו עם בריונות משתפים את סיפוריהם.

מצאו בעלי ברית.

הקיפו את עצמכם במי שרוצים להיות חברים שלכם. הם יזכירו לכם שאתם מדהימים.

שתפו במילות חוכמה.

תגידו לבריון בשלווה וברוגע, שיש לכם פסוריאזיס ושזה לא מדבק. אם הבריונות נמשכת, ספרו למבוגר משמעותי מה קורה. אם אותו מבוגר אינו מסוגל לעזור, מצאו מישהו שיכול. דרך נהדרת להתמודד עם הרגשות והתחושות שלכם במרחב בטוח, היא לשוחח עם יועץ או מטפל. אבל אם אתם חושבים לפגוע בעצמכם, פנו לקו החם למניעת התאבדויות*.

לחץ חברתי

לחץ חברתי חיובי

לחץ חברתי חיובי מגיע דרך חברים ואנשים שאנחנו אוהבים. הוא מעודד אותנו להיות טובים יותר.

לחץ חברתי שלילי

לחץ חברתי שלילי גורם למתח נפשי ועלול להכריח אתכם לקבל החלטות שאתם לא אוהבים. במצבים כאלה עדיף לסמוך על האינסטינקטים שלכם. אם משהו לא מרגיש נכון, כדאי להתרחק ממנו. למדו לומר לא. חברים אמיתיים יכבדו את החלטתכם. סוג זה של קבלת החלטות הוא חלק מהתהליך בו אנו הופכים אחראים ועצמאים, ולומדים להכיר את עצמנו. אתם גם יכולים לדבר עם ההורים או עם מבוגר משמעותי אחר על משפט ביטחון ומה לעשות במצב שלא מרגיש נכון. זו יכולה להיות אפילו אות אחת או ביטוי שתגיד בטלפון.

בטחון והערכה עצמית

מה שאנחנו חושבים על עצמנו מעצב את האופן שבו אנו מתקשרים עם העולם. זו הסיבה שבטחון עצמי והערכה עצמית כל כך חשובים. כשסובלים ממחלה פסוריאטית טבעי שתרגישו חרדה, כעס ודיכאון, למרות שאין לכם במה להתבייש.

תתאמנו על הקול הפנימי שלכם.

כל פעם שאתם תופסים את עצמכם חושבים באופן שלילי נסו לשנות את ההרגל הזה. אל תגידו לעצמכם דברים שלא הייתם אומרים לאחרים. הקדישו זמן לאורך היום לעצור ולבדוק איך אתם מדברים אל עצמכם.

התמקדו בדברים הטובים.

תמיד יהיה משהו רע בחיינו, אבל אם תתמקדו בו לא תראו את כל הדברים הטובים. כתבו כל יום כמה דברים טובים. תסתכלו מה כתבתם בעבר כדי להתעודד בימים קשים.

זכרו, אתם עדיין אתם.

מחלה פסוריאטית יכולה להיות קשה, אבל היא לא אתם. לאנשים הסובלים מפסוריאזיס ומחלה פסוריאטית יש חיים חיוביים ופוריים. הם אפילו יכולים להתמודד טוב יותר עם מתח ושינוי הודות ליכולת ההסתגלות שלהם.

הפוסט פסוריאזיס בילדים, התמודדות וחוסן עצמי הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
סיפור שליhttps://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%99/#respond Thu, 28 May 2015 10:14:10 +0000 https://www.psoriasis.org.il/?p=958בחודש פברואר – מרץ שנת 2009 אני שמתי לב על כתמים האופיינים שהתפרצו על גופי ופניתי לרופא עור בקופת חולים. הרופאה נתנה לי כדורים ומשחות ואמרה: - תנסה במשך שבועיים-שלוש. מיותר לומר, שלא השתנה כלום. בביקור השני הרופאה נתנה כדורים אחרים והוסיפה: - רוצה – תבלע, לא רוצה – אל תבלע, ישך פסוראזיס ואין לזה [...]

הפוסט סיפור שלי הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
בחודש פברואר – מרץ שנת 2009 אני שמתי לב על כתמים האופיינים שהתפרצו על גופי ופניתי לרופא עור בקופת חולים. הרופאה נתנה לי כדורים ומשחות ואמרה: – תנסה במשך שבועיים-שלוש.

מיותר לומר, שלא השתנה כלום. בביקור השני הרופאה נתנה כדורים אחרים והוסיפה: – רוצה – תבלע, לא רוצה – אל תבלע, ישך פסוראזיס ואין לזה פיתרון. שאלתי אתה : – האם ירידה לים המלח תעזור? –כן, אבל לא הים מרפא – השמש . חשוב לציין ,שלא אמרה לי ,שיש לי זכות להחזר כספי מקופת חולים עבור השייה במלון בים המלח ועל קריתוריונים לקבלת הזכות (מינימום 7 ימים ברציפות).

מילים שלה קיבלתי כמו גזירת פסק דין . בראש הרבה מחשבות קשות.

ירדתי לים המלח ל4 לילות  במלון "צל הרים" וביום הראשון נכנסתי לכליניקה "פאולה" שבקניון . קיבלתי שם יוץ של קוסמטולוג והצעת מחיר עבור 4 ימים של טיפולים – 750 $.

המשך היום עבר במחשבות קשות ובירורים מול חברות בטוח בריאות שונות על אפשרויות להחזר כספי.

למזלי באותו ערב הכרתי טיירת מרוסיה שמתמודדת עם מחלה זו כ 30 שנה. היא  (!) סיפרה לי על החזר כספי מקופת חולים ועל טיפולים פשוטים ואפקטיביים שגם לא עולים כספ!

התחלתי מאבק עם פסוריאזיס במצב שהיו לי כתמים:

  • על המרפקים
  • על הברכיים
  • על הקרסולים
  • על הראש באזור שערות שעוד נשארו
  • על הפנים
  • באזור שנקרא "ביקיני" גם מקדימה וגם מהחורה
  • על האיבר מין

היום, אחרי  5 שנים של טיפולים לפי התוכנית שבניתי לעצמי, נשארו לי רק קתמים קטנים ובודדים על הראש ועל הפנים שמופיעים רק בחודשים דצמבר – פברואר. לפי דעתי, הסיבה לכך – שאני עוד לא מוכן לוותר על אלכוהול וסיגריות.

ועכשב – תוכנית טיפולים שלי:

  1. בריאות של עמוד השידרה.
  • הליכה במשך 40 דקות פעמיים – שלוש בשבוע עם תרגילים מתיחת שרירים בסוף
  • עסוי גב
  1. בריאות של כבד.
  • תבלין ראשי במטבח – כורכום – רופא מעולה לתאים כבד
  • דיאטה לפי ג'ון פגנו, המפורסם
  1. בריאות של מעים הגס
  • נקיון מעים הגס בעזרת האורז המבושל, שעבר תעליך הפחתת עמילן, במשך 40 יום פעם אחד בשנה.
  1. טיפולים בים המלח.
  • ירידה לים המלח כל ימי שישי-שבת בתקופה מסוף חודש מרס-אפריל עד לסוף הודש נובמבר. בדרך כלל בשעה 6.00 בבוקר אני מגיע לחוף ים ובשעה 10-30 עולה הביתה. חשיפה לשמש

בשעות האלו לא קשה ונעימה וזה – הזמן להשתמש במשחות שאני קונה בבית מרקחת בערד: LCD in vaselin 10% & LCD in vaselin 5%..משחה בריכוז 5% – לשימוש בעור עדין – פנים, ראש, מקומות ינטימיות, בריכוז 10% – לחלקי גוף אחרות.

  • בנוסף – ירידה לים המלח ל10 ימים רצוף פעם אחד בשנה בחודש יולי –אוגוסט.
  1. תהיו אופטימיים!
  • מחלה שלי התפרצה עלי אחרי שנתיים של דיקאון!

שנתיים אחלתי את הלב שלי בגלל בעיות בעבודה.

חבל על עצבים שלי שהרגתי!

לא שווה!

החיים שלנו עד כדאי כך קצרים ויפים שאין טעם להיות מוטרדים!

תהנו מחיים כל יום, כל דקה שלא חוזרת!

תחשבו חייובי – פסוריאזיס – מחלה נחמדה: הטיפול שהיא דורשת – רק שמש וים!

אשמח אם הסיפור שלי יעזור למשהוא ואשמח לענות על שאלות האם ישנן.

סמיון רוכלין

בן 56 מבאר שבע.

הפוסט סיפור שלי הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%99/feed/ 0
הדכאון הוא לא תופעת לוואיhttps://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%93%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%aa-%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%90%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%94/ https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%93%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%aa-%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%90%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%94/#respond Tue, 09 Sep 2014 15:22:18 +0000 http://www.hamevaker.com/psoriasis/?p=178הרבה חיוכים ושמחת חיים, תמיד לראות את הצד החיובי בעניין. אצל אחרים זה אשפוז בבי"ח- אצלנו זה ריפוי בבתי מלון עם מלא חבר´ה.
אין בסלנג שלנו את המילה דיכאון. דיכאון הוא מחלה קשה בפני עצמה אך לא שלנו.

הפוסט הדכאון הוא לא תופעת לוואי הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
מאת: צפנת

אספרנסה יקירה,
כדי להחלים ממחלה כלשהי אפילו הגרועה ביותר צריך שהנפש והראש יבריאו.
אם הייתי חושבת כמוכם מצבי יכול היה להיות בכי רע.
בגיל 19 הופיעה נקודה אחת בעורף זה לא הפריע לי היות וזה לא התפתח.
אחרי מספר שנים לצערי הרב התפתחה אצלי מחלה נספחת למחלה שנקראת פסוריאזיס אטריאטיס. המחלה פגעה בכל המפרקים הקטנים שלי.
התפקוד היומיומי שלי היה בלתי נסבל ביתי הקטנה היתה בת מספר חודשים ולא יכולתי להרים אותה, עבודות הבית הפשוטות ביותר נעשו בלתי אפשריות.
תמיד אמרתי לעצמי שלי זה לא יקרה, אני חזקה ואני אלחם בכל דרך אפשרית.
למרות כל הקשיים המשכתי לעבוד לתפקד ולהנות מהחיים כמה שיותר.
המצב בשנים האחרונות החמיר… לא יכולתי לרדת במדרגות, נאלצתי לבצע ניתוח בשתי כפות הרגליים, הוציאו לי את המפרקים של כפות הרגליים.
היום אני מתפקדת רגיל אני עובדת במשרה מלאה ומי שרואה אותי לא יודע שאני סובלת יום יום מכאבי מפרקים. אני נראית אישה בריאה לכל דבר- ובעיקר מאושרת. מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה.
אני יורדת פעמיים בשנה לים המלח ופוגשת חברים טובים ונחמדים.
מה שאני ממליצה לך זה לזרוק את כל המחשבות הרעות, לחשוב חיובי, לרדת לים המלח ואני בטוחה שכשתחזרי תהיי נקיה מפריחה ורגועה (הברום עושה את שלו).
גם לך- חסר השם:
אתה בחור צעיר, מה שאני מציעה לך זה לזרוק את כל המשחות, לרדת במאי חודש לים המלח, אני בטוחה שתחזור נקי מהפריחה למשך שנה ואף יותר, הרמיסיה מחזיקה יותר בשנים הראשונות.
הרבה חיוכים ושמחת חיים, תמיד לראות את הצד החיובי בעניין. אצל אחרים זה אשפוז בבי"ח- אצלנו זה ריפוי בבתי מלון עם מלא חבר´ה.
אין בסלנג שלנו את המילה דיכאון. דיכאון הוא מחלה קשה בפני עצמה אך לא שלנו.

הפוסט הדכאון הוא לא תופעת לוואי הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%93%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%aa-%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%90%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%94/feed/ 0
התמודדות עם מחלת הפסוריאזיסhttps://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1/ https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1/#comments Tue, 09 Sep 2014 15:21:49 +0000 http://www.hamevaker.com/psoriasis/?p=176הכרתי כל פרט במחלה הזו, השתדלתי לקרוא כמה שיותר חומר על המחלה, להתייעץ עם כמה שיותר רופאים, וידעתי מהתחלה שמפסוריאזיס לא מתים - אלה חיים. אבל עם כל זאת, לא יכולתי (ואולי גם לא רציתי) להשלים עם העובדה שהמצב שבו אני נמצא ימשך בכל חיי, ואולי אף יחמיר.

הפוסט התמודדות עם מחלת הפסוריאזיס הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
מאת: קאזה

א. ההכרה במחלה

בעקבות שיחה שניהלתי עם מיסטיק (זה כינויה בצ"אט) החלטתי לכתוב כאן מאמר קצר בנושא התמודדות שלי עם מחלת הפסוריאזיס. במקור התכוונתי לפרסם את המאמר באתר שלה אבל החלטתי לבסוף לרשום את זה כאן בפורום כמעין מקום ניטרלי – אם אנשים ירצו לצרף את המאמר לאתר זה או אחר הם יכולים לעשות זאת בצורה חופשית.
המאמר הזה בא לשקף את ההתמודדות האישית שלי עם המחלה אבל אני אשתדל לא להלאות אתכם בפרטים אישיים וטכניים כגון טיפולים שעברתי אלה אשתדל להתמקד בנושאים שלפי דעתי נוגעים בפן הרחב יותר של התמודדות עם המחלה – כך שכל אחד יוכל למצוא בסיפור הזה נקודת ייחוס למצבו.
ראשית קצת רקע אישי (בכל זאת). את המחלה קיבלתי בגיל מאוחר יחסית (25) תוך כדי לימודים באוניברסיטה. המודעות שלי למחלה עד לנקודה זו הייתה אפס. אין אני יודע לפי מקורותי על מקרים אחרים של המחלה אצל קרובי משפחתי בדורות האחרונים, דבר שתרם לא מעט לחששות ולבילבול שתקף את המשפחה כאשר מחלה מסתורית ולא מוכרת תוקפת את אחד מבניה.
לפי דעתי השלב הראשון והמשמעותי ביותר במחלה כמו פסוריאזיס הנו ההכרה במחלה. כיום אני מודע לכך שבמשך השנים הראשונות (ובמידה לא מועטה עד היום) הייתי בהרגשה שכל המצב הוא סוריאליסטי לחלוטין ושאני עוד אתעורר מהסיוט הזה ואגלה שהכל היה חלום בלהות. אני יודע שברמה המחשבתית הרציונלית הייתי מודע לעובדה שאני חולה. הכרתי כל פרט במחלה הזו, השתדלתי לקרוא כמה שיותר חומר על המחלה, להתייעץ עם כמה שיותר רופאים, וידעתי מהתחלה שמפסוריאזיס לא מתים – אלה חיים. אבל עם כל זאת, לא יכולתי (ואולי גם לא רציתי) להשלים עם העובדה שהמצב שבו אני נמצא ימשך בכל חיי, ואולי אף יחמיר. להרגשה הסוריאליסטית הזו תרמו לא מעט סיפורים (שאני לא יודע כמה הם אמיתיים) על אנשים שהתרפאו לחלוטין מהמחלה ביום בהיר אחד. סימפום נוסף להתכחשות זו הוא העיסוק שלי (וכמו של רבים אחרים שאני מכיר) ברגע שבו המחלה התפרצה – ובנסיונות העקרים להחזיר את הגלגל אחורה. עד היום אני לא מפסיק לחשוב מה הייתי אומר לפני שידעתי על המחלה הזו אם היו באים אלי ומספרים לי שאני עתיד לחלות במחלה שהריפוי שלה נעשה בבית מלון תוך כדי שיזוף בערום על הגג (אתם חייבים להאמין לי שעד היום אני רואה בסיטואציה הזו מעין תעתוע של הגורל).
אני גם יודע היום שההתכחשות הזו למצב מבטאת מעין מנגנון הגנה של החולה. ההתכחשות הזו מאפשרת את ההתנתקות מהעיסוק האובססיבי במחלה ונסיון נואש לחזור לחיים הנורמליים. ההתנתקות הזו ניזונה גם מהעובדה שרבים טוענים שהמחלה היא פסיכוסומטית – ומכאן שאם נתנתק ממנה נפשית אולי נצליח לחזור לאותו רגע לפני שהיא פרצה ולעבור אותו בשלום. אבל כפי שרבים כבר יודעים -את הלוקסוס הזה המחלה לא נותנת לנו. המחלה מלווה אותי מהרגע שאני קם בבוקר, מסתכל בבעתה על הכרית והסדינים ועד שאני הולך לישון, שוקל אם לשים את הקרם המסריח או לתת לעצמי קצת חופש.

ב. האנשת המחלה.

אנשים נוטים להתייחס לתופעות ואפילו למכשירים כאל ישויות אנושיות. תמיד תמצא אנשים (במיוחד בתחום שלי – מחשבים) שמדברים על המחשב כאל ישות עצמאית למרות שמדובר בסך הכל במכשיר חסר מודעות לחלוטין.
כאשר מדובר במחלה זיהומית המזוהה עם חיידק או עם וירוס הדבר פשוט – יש את מי להאשים, אנחנו יודעים לזהות אותו בשם, אנחנו יודעים את מהלך המחלה ויודעים את מטרותיה. אבל כשמדובר במחלת הפסוריאזיס – המצב שונה לחלוטין.
מצד אחד המחלה היא חלק מאיתנו (במיוחד כשמדברים על השורשים הגנטיים של המחלה) ולכן כיצד אפשר להתכחש לה? הדבר דומה למשהו שמתכחש לצבע עורו, לצבע שערותיו… ומצד שני המחלה הזו מתנהגת בצורה כזו בלתי צפויה – כאילו היא ישות עצמאית, לא צפויה ומאיימת…
כיצד יש לנהוג בדבר כזה שחי בתוכך? אני בטוח שבתוך כל אחד מקונן החשש שמא המחלה תפרוץ באיזורים חשובים (במקרה שלי זה אצבעות הידיים, בעבר זה היה באיזור המפשעה…) ומצד שני אולי החשש הזה יביא בסופו של דבר להתפרצות דווקא באזורים האלה בשל ההתעסקות האובססיבית?
המון אנשים מדגישים את החשיבות של התיאום בין הגוף והנפש. באנגלית קיים הביטוי הזה – to be in tune with your body. המחלה הזו היא ההפך המוחלט מהמצב הזה – המערכת הראשית הממונה על ההגנה על הגוף פועלת נגדך. חוסר הודאות הזה ביחד עם עקשנות הזו נוטה בך רגש של בגידה – בגידה של הגוף, מרד שלא ניתן להפסיקו…
אני לא מכיר הרבה מצבים כאלה של קונפליקט בין הגוף והמהות של האדם. העובדה שהמצב הזה ניזון גם ממצבו הנפשי של האדם מעצים את ההרגשה שאתה נמצא במעין מעגל קסמים שמזין את עצמו שמורכב מהגוף, המחלה והאדם.
אני מודה שעברתי את כל השלבים האפשריים ביחסים עם אותה יישות שמלווה אותי כבר 9 שנים – החל מהתעלמות, מלחמה יוקדת וכלה אפילו באהבה – כן ועל הקטע המפתיע האחרון אדון בחלק האחרון של המאמר.

ג. מה לאהבה ולפסוריאזיס

בראשית הדבר נראה כמעט כסטייה – הרי ברור הדבר שמחלה שפוגעת כל כך היה צפוי שתעורר סלידה, שנאה… לפני כמה זמן התפרסמה מודעה בעיתון ידיעות אחרונות לגבי האתר של דני. בידיעה הזו כונתה המחלה כ"מחלה נבזית".

עם היד על הלב – כמה מכם יכולים להשלים עם ההגדרה הזו… אני זוכר שהגבתי בצורה מאוד לא נוחה להגדרה הזו. אני זוכר שגם דני לא התלהב ממנה… אבל כשניסיתי לברר עם עצמי מה בדיוק עורר את אי הנחת – נתקעתי במלכוד.

מצד אחד – בתור חולה במחלה הזו, אין מנוס מלהיות מזוהה עם המחלה. אני לא יודע לגביכם אבל אני לא מתבייש במחלה שלי. אני לא מנסה להסתיר אותה – ללבוש בגדים עם שרוולים ארוכים. וכאן הבעיה מתעוררת – להיות מזוהה עם מחלה נבזית?

דברתי כבר בחלק הקודם על עניין ההכחשה – לרוב התכונה הזו נחשבת לשלילית. אני לא פוסל אותה, זו דרך לגיטימית להתמודד עם המצב. מצד שני אני נתקל בהמון אנשים שהפכו את הפסוריאזיס למעין מנוף. אם אחזור עוד פעם להסתכלות הזו בחיים שלי לפני המחלה ואחריה – אני יודע שהדבר היחיד שהשתנה זה העובדה שהתוודעתי למחלה. אבל מצד שני ההתוודעות שלי למחלה ולמצב שבו אתה הופך מאדם בריא לאדם עם מחלה כרונית גורמת לשינוי מסוים באישיות. האם השינוי הזה הוא שלילי? – אני לא מסכים לקביעה זו. האם הייתי מוותר על ההתנסות הזו? – לשאלה הזו אין תשובה, שכן ההתנסות הזו היא כבר חלק ממני, מהתודעה שלי – ויתור עליה היא כמו ויתור על זכרון ילדות, על התנסות שמעצבת את האישיות.
נקודה נוספת היא האנשים שאליהם התוודעתי כתוצאה מהמחלה.

הפוסט התמודדות עם מחלת הפסוריאזיס הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1/feed/ 1
הפסוריאזיס ואני או, אני והוא…https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1-%d7%95%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%95-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%95%d7%90/ https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1-%d7%95%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%95-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%95%d7%90/#respond Tue, 09 Sep 2014 15:21:22 +0000 http://www.hamevaker.com/psoriasis/?p=174הצפוני אז זה ככה... הרומן התחיל לפני כ-7 שנים, פחות או יותר. אני חושד שהוא התנחל בגופי עוד לפני כן, אך מטעמים השמורים עמו העדיף לשמור על פרופיל נמוך, לא להראות, ללמוד אותי – את האויב. ואז הוא עשה גיחה ראשונה, בצבץ במרפק ימין, כזה קטנטן, תמים, התחפש לחצ´קונון קטנטן. לא ממש התייחסתי אליו, הוא [...]

הפוסט הפסוריאזיס ואני או, אני והוא… הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
הצפוני

אז זה ככה…
הרומן התחיל לפני כ-7 שנים, פחות או יותר.
אני חושד שהוא התנחל בגופי עוד לפני כן, אך מטעמים השמורים עמו העדיף לשמור על פרופיל נמוך, לא להראות, ללמוד אותי – את האויב.

ואז הוא עשה גיחה ראשונה, בצבץ במרפק ימין, כזה קטנטן, תמים, התחפש לחצ´קונון קטנטן.
לא ממש התייחסתי אליו, הוא לא זז כל כך, נשאר בממדיו זמן מה.

אז בכלל לא ידעתי מה זה ספחת מלבד הקונוטציה המקראית.

פשפשתי בארסנל התרופות האישי שלי, שלפתי שפורפרות שלא היה לי מושג ירוק על תוכנן הלבן ותקפתי אותו.
הוא ממש נבהל, נעלם כלא היה !!! עכשיו אני מבין שהוא הבין שיש לו עניין עם לוחם אמיץ (הרשו לי להחמיא לעצמי, על אף שלא מגיע לי…) הוא ירד למחתרת ותכנן את צעדיו הבאים.

אני המשכתי בשגרת חיי, האמת, זו לא הייתה כל כך שיגרה, זו הייתה תקופה קשה מאוד, פרידה-גירושין, חלוקת רכוש, מאבקים, ממש לא שיגרתי, ואולי בשל כך הוא בכלל התלבש עלי (חכם על חלשים).

לאחר זמן מה, לא יודע כמה בדיוק, הבחור גח שנית!!!
והפעם סטריאופונית, בשני מרפקיי.
אני שאנן עדיין, מאמין שזה לא רציני, פועל בצורה קונבנציונלית, מפעיל את אותן משחות ( שעדיין לא יודע את מרכיביהן) אז לא ידעתי מה זה סטרואידים וקורטיזונים, הוא לא ממש מתרגש, עשה שיעורי בית, התחפר חזק, לא זז. גם לא רוורס…

יש לי כאן עניין אחר, הבנתי, אך עדיין לא ידעתי שזה זה…

ניגשתי לרופא קופת חולים כללית, למען הדיוק רופאה.
העיפה מבט אחר קצר במרפקיי המותקפים, הנבוכים, שעד אותה התקופה היו חלקים כישבנו של תינוק בן יומו…
"יש לך פסוריאזיס" היא אומרת לי בחיוך ניצחון, מאושרת מהאבחנה המדויקת שלה, לא סתם למדתי שבע שנים קשות + סטז´ ממלמלת בינה לבין עצמה מתחת שפמה הצבוע בלונד.
אני מגחך, יופי, אז מה עושים עם זה?
5 דקות נוספות מושקעות בי ע"י הרופאה, 3 דקות למען הדיוק, 30 שניות נוספות למרשם – אלפוסיל, תיקח זה יעזור לך היא אומרת.

אני משוגר לקראת מחזור חיים חדש, חיים עם שותפי הסמוי שהפך לגלוי, הפסוריאזיס.

הכרזתי עליו מלחמת חורמה!! הוא השיב, תקע יתד בצמתים מרכזיים, מרפקים, ברכיים, ראש, כולל אוזניים, הופיע לגיחה קצרה באפי.
אני נתון כולי במאבק, בחרדה, מדמה בעיני רוחי את עצמי נכבש על ידו, מכוסה בו מכף רגל עד ראש, מאבד את כושר העבודה, מסתגר בבית, בוש במראי…..
מסגל לעצמי אסטרטגיות הסתרה, שרוולים ארוכים, הסתרת הנגעים בגב כפות הידיים, עוסק באובססיביות בלהסתיר אותו.

באותו שלב אני מגלה את הפורום ושואב ממנו הרבה כח!!!
אני מגלה אנשים שממשיכים לחיות, שמחייכים, נהנים ולא נותנים לפסוריאזיס האישי שלהם לנצח.

והגילוי החשוב מכל, יש גם נסיגות, יש הפוגות, יש גם דרך חזרה, הכיוון הוא לא חד סיטרי, הפנמת הידיעה הזו סייעה לי רבות במלחמתי עם הפסוריאזיס האישי שלי.

נסענו, הוא ואני לים המלח, הכרתי אנשים, שותפים למאבק, הוקל לי.

לילה אחד בים המלח ברגע של קירבה, הוא לוחש לי, "תגיד לי תודה"!!!
הזדעזעתי, שאלתי על מה?
על שחירבנת לי את החיים?
על זה שאני צריך להצלות 6 שעות על גג המלון ב- 40 מעלות חום?
על זה שכאשר אני פוגש אנשים אני עסוק בלהסתיר אותך במקום להתרכז בם?
על זה שאני כבר לא אני אלא אנו, אני והפסוריאזיס?

לא, הוא לוחש,
תודה לי על שגרמתי לך להבין שאתה זה מה שבפנים ולא מה שבחוץ
על זה שצריך להשקיע בדברים האמיתיים הפנימיים
על חברים חדשים שהכרת בזכותי (שכחת כבר מזמן ליצור חברויות חדשות, התנוות חברתית)
תודה לי על שהסטתי אותך קמעה מגוף לנפש
וגם המלון הזה, החופשה שבחיים לא היית מאפשר לעצמך בלעדי
אתה חייב לי את התחושה שאתה מטפל בעצמך, מקדיש לעצמך תשומת לב כפי שלא עשית מעולם, לקחת את גופך כמובן מאליו וכעת אתה יותר מודע.

יש משהו במה שאתה אומר שותפי לחיים, אני עונה, אבל למה אתה הוא זה שצריך להיות השליח? למה לא שלחו לי יונת דואר צחה?
למה אחרי שהבנתי את המסר אתה עדיין נשאר אתי? אני לא רוצה חתונה כזו, (קתולית) אני רוצה שנפרד!!! (כידידים..) אתה יכול לשלוח לי מכתב או אי-מייל, או ד"ש ברדיו וזהו, שלום!!
ואם תתעקש, חכה, חכה, יש לי אופציות נוספות, אני מאיים.
אני אלחם בך מלחמה בלתי קונבנציונאלית!
שמעת על חומצה פומרית?
שמעת על ניוטיגסון?
שמעת על מתוטוקסט?
אני אקח אותך לטורקיה הדגים יאכלו אותך חיים!
אשקה אותך בחלב נאקות ( אני רק מאיים עליו, לא אגע בזה בחיים)
אני אשכר אותך בפטריות קומבצ´ין, שמעתי על כך בפורום לאחרונה
אני אקרע לך את הצורה!!!

"הצחקת אותי" הוא משיב, אתה לא מבין שאנו חולקים את אותו גוף?
אתה נלחם בי – אתה נלחם בעצמך!!!
אנו קשורים לנצח במטען הגנטי שלנו. חבל על המאמצים ועל בריאותך הכללית, הפנה את משאביך הנפשיים לכוונים אחרים, חייה ותן לחיות…

או-קיי, אני עונה, אני מבין, ובכל זאת בוא נגיע לפשרה, להסכם על שטחים, על טריטוריות, בוא נגדיר לך טריטוריה, מדינה עצמאית, רשות.. .איך שתקרא לזה…

וכך היה והווה, אנו חיים די בשלום, הוא קיים ונוכח, לא מתפשט לאזורים אחרים, נוסע אתי לים המלח לבילויים, זוכה לעיסויים בשמנים איכותיים, אני חושף אותו יותר ויותר, מוציא אותו מהארון…
חי חיים בהחלט נורמאליים אתו, וביננו לבין עצמנו, חלק מדבריו בנושא התודות, נכון.

אז זה המצב כיום, וברקע קיים תמיד האיום שזה יכול גם להיות אחרת, שהוא לא יקיים הסכמים ונצא שוב למאבק, אך אני משוכנע שבסיומו נגיע שוב להסכם שביתת נשק.

והכי מצחיק,
לפני ימים מספר הוא אומר לי שהוא זה בעצם היא!!!!

הייתי בשוק, למה מה קרה, עשית שינוי מין? מה אתה דנה אינטרנשיונל?
לא, הוא אומר, אני כבר מהתחלה הייתי היא, אני מחלה, מחלה זו נקבה, אתה התעקשת לקרא לי הוא…
ואולי בשל כך אתה בסוף מסתדר איתי כי אתה הרי קרוב יותר רגשית לנשים מאשר לגברים…
אני מכיר אותך כבר זמן רב…

עד כאן!!! אמרתי.
אני לא בשל עדיין לשינוי, תן לי זמן.

הפוסט הפסוריאזיס ואני או, אני והוא… הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1-%d7%95%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%95-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%95%d7%90/feed/ 0
תהליך המחלה וההתמודדותhttps://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%aa%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa/ https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%aa%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa/#respond Tue, 09 Sep 2014 15:20:58 +0000 http://www.hamevaker.com/psoriasis/?p=172אבי אובנטל רוצה לשתף אותכם בהליך חשיבה שאני מלווה את עצמי מזה זמן... זמן דיי ארוך של התלבטות... תהליך של הצטרפות למשפחת הפסוריאזיס ודרך התמודדות יום יומית עם המחלה. את הפסוריאזיס "זכיתי" לצרף בגיל מעט לפני שבע עשרה. התקופה מלחמת יום הכיפורים. בעקבות טראומה קשה שעברתי גיליתי יום לאחר ההודעה, רבדים , רבדים שנראו כמשטח [...]

הפוסט תהליך המחלה וההתמודדות הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
אבי אובנטל

רוצה לשתף אותכם בהליך חשיבה שאני מלווה את עצמי מזה זמן…
זמן דיי ארוך של התלבטות…
תהליך של הצטרפות למשפחת הפסוריאזיס ודרך התמודדות יום יומית עם המחלה.

את הפסוריאזיס "זכיתי" לצרף בגיל מעט לפני שבע עשרה.
התקופה מלחמת יום הכיפורים.
בעקבות טראומה קשה שעברתי גיליתי יום לאחר ההודעה,
רבדים , רבדים שנראו כמשטח כלניות ענק בכל ס"מ מגופי,
ס"מ מכף רגל עד ראש…

חשבתי לעצמי, מה אכלתי תמול שלשום שיצר משטחי פריחה כאלה?
או אולי באתי במגע עם חומרי הדברה מזיקים? או אולי נעקצתי?

האמת התבהרה שבוע לאחר האירוע הטראומתי, המקום בית החולים רמב"ם.
פסוריאזיס נאמר לי את שם הפריחה… שם שקשה מאוד לעכל ובפרט לדקלם…

מערכה ראשונה!

אושפזתי במחלקת עור של בית החולים…
נחבשתי בחבישות שנקראו אותם ימים ואני מניח שכך גם היום "חסימות"
חסימות על שום מה?
על שום היותן עשויות מניילון , תחבושות ומשחות החוסמות מגע עם אוויר
העולם, מגע בין העור הנגוע לאוויר …

כך עובר לו יום של אשפוז ועוד יום שהופכים לשבוע, לשבועיים ולחודש
וחוזר חלילה הרפרטואר הקבוע של אישפוזים ממושכים ומעייפים…

מצב הנגעים החמיר מעת לעת.
הנגעים פשוט צחקו מתחת לחסימות, להלן החבישות, שיפור לא היה.
מכאן המעבר לנטילת כדורים הוא עניין זמני בהחלט,
כדורי מטטרוקסט וטיגאסון והרשימה ארוכה, ארוכה…

יורד מסך על טיפולי בית החולים, עוברים למערכה שנייה…

אחרי שנים של תקווה ויאוש מגיע שמועה על טיפולים הומאופטים,
מגיעים לשיחה עם המרפא שהופכת לשיחת תקווה.
כעת משנים סדרי עולם, סדרי תזונה ונטילת תרופות המוגדרות טבעיות…

יש, יש שיפור, הרבדים הולכים ונעלמים,
איזה סיפוק של אושר מציפים את ליבי…

אך אבוי לי…
הכל חוזר, חוזר לצערי ובגדול…

למה? למה אלוהים אתה לא נותן לי שקט…
אפילו שקט יחסי קצר, נגיד שנה או שנתיים, אחרי זה נדסקס על ההמשך…

יודע מה אלוהים? אני לא מדבר על העלמות של המחלה,
אני מדבר "רק" על הטבה!!
מה? זאת בקשה מוגזמת לקבל הטבה? אפילו הטבה קצרת מועד.

עוברים למערכה שלישית!

מרפאי אלילים למינהם!
כן על תרימו גבה…
יש גם כאלה בארצינו הקטנטונת.

אישית הגעתי לצ´יף להלן הראיס של כפר ירכא.
כפר דרוזי בפאתי הגליל המערבי…

עצמתי עיניים לפי חוקי הצ´יף.
מרחתי משהו שקיבלתי, משהו שהדיף ריח צחנה חריף ובלתי נסבל בעליל,
תרכיב שהתברר לי לאחר מכן המשלב שילוב קטלני של שמן זית ושתן.
כן, כן, מה לא עושים על מנת להרחיק את יסוריי מחלתינו…

כך עוברים להם ימים של מריחות וציפיות להטבות.
ציפיות אכן יש אבל הן לא ממומשות, הטבות ממש אין!!!

עוברות להן שנים, וטיפולים ממש לא חסר.
רעיונות מגיעים למכביר, טיפולי דגים בתורכיה, פטריות לשתיה ומה לא!

תנסה, תנסה אני מקבל עידוד,
עידוד שמגיע מהסביבה הקרובה.
הבית, משפחה חברים וסתם אנשים שרוצים לעזו .

מערכה אחרונ !

ניסיון לדאבוני הינה מילת המפתח.
ניסיון ארוך שנים שנותן לאדם להחליט מה טוב לי ומה לא.

השילוב המנצח שלי היא האמונה !
כן, כן אמונה היא מילת המפתח להתמודדות היום יום.

אמונה בראש וראשונה על פי תפישתי להיות שקט, להתמודד עם הנפש,
להאמין שהטיפול שאני עושה הוא הטוב ביותר בשבילי.

לסיום חברי היקרים הכל נכנס אצלי אישית לתיק פרופורציות,
מקבלים את רוע הגיזרה אבל לא משלימים.

אגב בעבר ממשטחים נגועים באחוזים גבוהים של 90%
אני מסתובב היום סביב אולי 10% ולא יותר, כבר שנים לא מעטות.
צריך להתלות על תקווה ותקווה חייבת להיות.

שלכם,
אבי אובנטל.

הפוסט תהליך המחלה וההתמודדות הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%aa%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa/feed/ 0
עכשיו אני כי ההוא…https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a2%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%95-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9b%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%95%d7%90/ https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a2%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%95-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9b%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%95%d7%90/#respond Tue, 09 Sep 2014 15:20:31 +0000 http://www.hamevaker.com/psoriasis/?p=170קסם השנה, 1971. הבנות עסוקות בפתיחת מתנות לכבוד חגיגת בת המצווה... ואני – גם אני עסוקה מאותה הסיבה, אבל עצובה. לכל מתנה, תמיד נאמר לי, יש חשיבות... נותן המתנה, כי מאחורי כל מתנה יש דמות.. גם בגלל תשומת הלב בהקפדה על בחירתה והתאמתה, גם בשל התחושה הנעימה שהיא מעבירה בנו כשהיא מונחת בכפות ידינו להנאתה [...]

הפוסט עכשיו אני כי ההוא… הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
קסם

השנה, 1971.
הבנות עסוקות בפתיחת מתנות לכבוד חגיגת בת המצווה…
ואני – גם אני עסוקה מאותה הסיבה, אבל עצובה.
לכל מתנה, תמיד נאמר לי, יש חשיבות…
נותן המתנה, כי מאחורי כל מתנה יש דמות..
גם בגלל תשומת הלב בהקפדה על בחירתה והתאמתה,
גם בשל התחושה הנעימה שהיא מעבירה בנו כשהיא מונחת בכפות ידינו להנאתה
ובעיקר,בשל מהותה.
ודווקא אז, בדיוק כשהרגשתי שאני על פסגת העולם
מוקפת חברים ,אור ואהבה כמו כולם
דווקא אז ….קיבלתי גם אני מתנה
שאינה קשורה במין, בצבע או אמונה
כזו שאינה ניתנת להעברה
כזו שגם אם לא רוצים בה היא אינה למסירה
מהסוג שאין לך כל ברירה,
היא שלך – לטוב ולרע.

ילדים, אתם יודעים, אינם יודעים לשקר,
מטיחים את כל האמת בפרצופך, אוהבים לבקר.
ומכאן – חסל סדר אימוני שחיה ואליפויות ילדים ונוער
חסל סדר תחרויות אתלטיקה, נמחקה שמחת מדליה ותואר
כי מי ירוץ במכנסיים קצרים
כשאת הרגל מפארים עיגולים אדומים?
וגם אם חם,שרוולים ארוכים למסיבות ריקודים
כדי שלא ישאלו או יצביעו לעבר הכתמים המנוקדים
וההורים – ממש רחמים,
מתייסרים בניסיון לעשות קסמים
ואז, לפחות פעמיים בשנה,
נסיעות לים המלח ובחזרה
מנוי במלון גלי זוהר, הצוות כבר מוכר ומכיר
ואפילו את ערד – מכירים כבר את העיר
אשפוז סיעודי בבתי חולים
כיסויים, זריקות, משחות, כדורים
ניילונים, שפשופים, תרופות פלא, צמחים,
איזו ילדה "מאושרת" בין כל הילדים.
דרך טיפול כזו או אחרת….
ומומחים ושיטות וכבר לא זוכרת
ונסיעות לטובי המרפאים בעולם
ותרופות משונות מיבשה ומים
ומלח וגופרית ובוץ ומריחות
וכך לאיטן, השנים חולפות
והמחלה – עקשנית,לא נותנת מנוחות.
במשך שנים רבות מתנחמים
בידיעה שהכל מאד יחסי לפעמים
יחסית לחולי פסוריאזיס – מצבי טוב
…יש יותר ממני… לרוב
אבל – כמה שזה לא מנחם…
מי בכלל ביקש…להתחיל להלחם…
ולמה אני? ומי אשם?
ולמה אין תרופה? ולמה אין מזור?
ולמה ניסיתי הכל וכלום לא מסוגל לעזור?

ואז מניחים לרגע את כל הכעס בצד….
ובודקים אם רצוי לחיות כך לעד
ודברים קורים לנו גם עם המתנה המשונה
שעדיין לא מצאתי את השימוש בה בתבונה…
גם לנו יש אהבה ראשונה,
גם עלינו מסתכל משהו בערגה חמימה
וגם אם אנחנו בטריינינג ארוך ומסורבל…
אנחנו זוכים במדליות, גם לנו יש קרנבל
וגם לנו פתאום יש חבר, וגם אנחנו רוקדים במסיבות…
וגם אנחנו תמיד מסמרים בכל החברות הגדולות
וביום מן הימים… מוצאת אותנו אהבה גדולה
כן, מישהו אוהב אותנו למרות ה"דבר" הנורא
ואז מגיע שלב חדש במהירות
תינוק שמביא אותנו למסירות וההתמסרות
משנה את העולם, את הרצון להעניק ולקבל,
את חשיבותם של דברים בחיים בכל התבל.
ומפסיקים את ההתעסקות היומיומית עם הנגע המטריד.
ומתמסרים לחלומות, לשאיפות, מסתכלים לעתיד.
ושוב חולפות להן כמה שנים
והנה עברנו את גיל הארבעים
ומביטים אחורה ומסתכלים קדימה
מה שונה היום מימים ימימה?
ואח"כ משפילים מבט במראה
ורואים שהכל נשאר כמו שהיה,
כמעט באותם המקומות…
למרות השנים הקשות
והעליות והירידות והסבל והקשיים
ואנחנו עדין עומדים כאן -בחיים.
ומנסים לשמור כרגיל על אופטימיות עד שפתאום… אבל ממש פתאום…
מגלים החמרה חריפה… וזה ממש לא חלום
ושולחים אצבעות וידיים ומבטים
מי יעזור לי, בשם אלוהים?
ולמרות החיוך, ולמרות שמשתדלים
כשאת הבגדים בערב מורידים
שוב חוזר המנהג הישן
לכסות, להסתיר, ולהיות שוב ביישן
ולשים את הראש על הכר ולהאמין
שכשהשחר יעלה, ייעלמו הפגמים האדומים
וכשהשמש תשכב לעת ערב לישון
יעבור לו הליל ויצוץ אור ראשון
נעביר בערגה את היד על הגוף
ולפתע יהיה המגע כה רצוף
וענוג, וחלק, כמו משי או דבש…
האם זה יקרה לי כשיעלה יום חדש?

הפוסט עכשיו אני כי ההוא… הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a2%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%95-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9b%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%95%d7%90/feed/ 0
פסוריאזיס מא' עד ת'https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1-%d7%9e%d7%90-%d7%a2%d7%93-%d7%aa/ https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1-%d7%9e%d7%90-%d7%a2%d7%93-%d7%aa/#respond Tue, 09 Sep 2014 15:19:24 +0000 http://www.hamevaker.com/psoriasis/?p=166דינה קוניק מילון מושגים מוקדש באהבה לכל "אנשי הפסוריאזיס" עם דגש על היורדים לים המלח. כתבה: קוניק דינה א''.  אגודה – (אמנם הפכנו לעמותה אבל.... עדין.... אגוד ) כי בלי אגודה אנא היינו באים? מי היה מסדר לנו חדרים?  אולטרסול – תכשיר אנטי שמש כל יכול נמרח מלמעלה למטה ומימין לשמאל (מומלץ) ב''. בגד ים [...]

הפוסט פסוריאזיס מא' עד ת' הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
דינה קוניק

מילון מושגים מוקדש באהבה לכל "אנשי הפסוריאזיס" עם דגש על היורדים לים המלח.

כתבה: קוניק דינה

א".

אגודה – (אמנם הפכנו לעמותה אבל…. עדין…. אגוד ) כי בלי אגודה אנא היינו באים? מי היה מסדר לנו חדרים?

אולטרסול – תכשיר אנטי שמש כל יכול נמרח מלמעלה למטה ומימין לשמאל (מומלץ)

ב".

בגד ים – (לא ממש הכרחי)

בינגו – הבידור הנצחי

ג".

גג – שם עושים "בטן – גב" באביב ובסתיו

גופריתיס – אנטי  אטריטיס

ד".

דרורי – מנחה הבינגו העברי!

דמות אגדתית, מעמודי התווך של התרבות המקומית

ה".

הרצאה – (אותה הרצאה מן השנה שעברה)

"כל מה שאנחנו כבר יודעים, אבל עוד לא גילינו לרופאים.."

ו".

ווזלין – (מסקנות מן ההרצאה) ניתן להשיג בכל קופות החולים

ז".

זפת – המכונה משחת TAR למקומות רגישים ולכל השאר

ח".

חם! חם! חם! – אפשר להתבשל, עם 40 מעלות בצל

ט".

טלנובלות – סך כל "סיפורי המקום" המתרוצצים בסדום

י".

ים המלח, ים המוות – בשבילנו הוא כבר סם חיים ואנחנו….. מכורים!

כ".

כוויות – (אם לא נזהרים) וכתמים – (שלעולם לא נעלמים)

ל".

לובי – מרכז הבילוי האולטימטיבי – מקום מרבץ לפטפוט ולקשקוש ולקפה (הפוך עם תלוש)

מ".

מיטה, מזרון, מלון – יש להזמין בטלפון, (זה מה זה בסיסי)

נ".

נודניקים נצחיים – אלה שלנצח קיימים

ס".

ספחת – (שתקועה לנו אפילו בתחת) מילה לא סימפטית אבל… ככה זה בעברית (אז אנחנו מעדיפים לועזית)

סולריום – מכלאת שיזוף ותפילה לכבוד השמש העולה

ע".

עור ועמותה (חדשה, רעננה ומלאת כוונה)

פ".

פסוריאזיס – (הגענו אליך סוף סוף)

בלעדיך לא היינו יושבים כאן על החוף, בלעדיך לא היינו פוגשים את כולם, בלעדייך לא היינו מבלים שבועיים של נופש, מול הים.

צ" ק" ר".

צל הרים, קיסר, רויאל – רק לבחור מההיצע הקיים

ש".

שמש – (כמעט אחרונה אבל מאד חביב )

השמש היקרה, המקוללת והאהובה כשהיא מכה בכל עוזה,  בוכים כל היום כשהיא נעלמת ולו לדקה – נכנסים לדיכאון.

ת".

תודה – לא נותר אלא לומר תודה (אפשר גם לשיר)

תודה על כל מה שבראת,

תודה על מה שלי נתת,

על עור נגוע,

מפרק פגוע,

ומה שיש לי בעולם,

על חום השמש,

בילוי של אמש,

שבשבילם אני קיים.

(יש לחזור שלוש פעמים, בהשתפכות וברגש, זה עוזר)

הפוסט פסוריאזיס מא' עד ת' הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1-%d7%9e%d7%90-%d7%a2%d7%93-%d7%aa/feed/ 0
פסוריאזיס הפוכה…https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1-%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9b%d7%94/ https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1-%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9b%d7%94/#respond Tue, 09 Sep 2014 15:18:55 +0000 http://www.hamevaker.com/psoriasis/?p=164הצפוני זה עתה נחשפתי לידיעה ש"הפכה" אותי. הידיעה הגיעה ממקורות מאוד מוסמכים ואמינים(מקור לייתר דיוק...) כך שנטיית לבי הטבעית להטיל ספק בכל מידע חדש – לא רלונטית במקרה דנן. ובכן, ידעתם שלבת זוגנו הארורה ( רגע, לא להסחף לרגשות הזדהות טרם זמנם...) הספחת, יש אחות תאומה בשם ספחת הפוכה? או בשמה הלועזי: Psoriasis inversa אני [...]

הפוסט פסוריאזיס הפוכה… הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
הצפוני

זה עתה נחשפתי לידיעה ש"הפכה" אותי.

הידיעה הגיעה ממקורות מאוד מוסמכים ואמינים(מקור לייתר דיוק…) כך שנטיית לבי הטבעית להטיל ספק בכל מידע חדש – לא רלונטית במקרה דנן.

ובכן, ידעתם שלבת זוגנו הארורה ( רגע, לא להסחף לרגשות הזדהות טרם זמנם…) הספחת, יש אחות תאומה בשם ספחת הפוכה? או בשמה הלועזי:

Psoriasis inversa

אני מבולבל.
סוף סוף הגעתי לסטטוס קוו עם הספחת, משמע אנו חיים בשלום האחד עם השניה, לא יורדים האחד לחיי השניה – לדוגמא, הספחת שלי מאוד סובלת בים המלח, היא ממש לא נהנית שם, השמש קופחת, היא גם קצת מתביישת שם על הגג, בגלל הגודל… כן, היא קטנה לעומת חברותיה הענקיות… (בהזדמנות אחרת אספר לכם מה אני מרגיש שם על הגג, בענייני הגודל…) גם מי הים המלוחים לא עושים לה ממש טוב, צורבים, אז הגענו להסכם לא יורדים לים המלח בתמורה לכך שהיא לא תרים יותר מדי את ראשה האדמדם.
האמת זה היה ויתור די כואב, כי לי ים המלח מאוד קסם, לא כל כך בגלל ספחתי אלא האוירה, החופש, האנדרנלין, טסטוסטרון…. (If you know what I mean) אבל מה לא עושים למען שלום בית….

נסחפתי, אשוב לנושא.
אז כפי שאמרתי אני מכיר את הספחת שאתי, אך מה עושים עם תאומתה, אחותה, הפוכתה?
מה אופייה?
האם כל הידע שצברתי על הספחת הרגילה ( אקרא לה הישרה) נכון גם לגבי ההפוכה?
מה זה הפוכה?
היא צומחת מתחת לעור?
תוקפנית?

אני לא בטוח שאמנם היא "התנחלה" על עורי, אך ברצוני להיערך לקראתה!
והרגע עלה במוחי הקודח רעיון!
אני אסכסך ביניהן! – יעני "הפרד ומשול"
אוציא דיבת אחת על רעותה – הפוכתה, אלשין, אמריד, אלכלך…
כך יריבו האחת עם הפוכתה, יחלישו עצמן, יישחקו עד דק ויעלמו, ואני אביט ממרום מושבי ואגחך…
נקי מענשן…

הפוסט פסוריאזיס הפוכה… הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a1-%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9b%d7%94/feed/ 0
לא רק עורhttps://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%a7-%d7%a2%d7%95%d7%a8/ https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%a7-%d7%a2%d7%95%d7%a8/#respond Tue, 09 Sep 2014 15:18:34 +0000 http://www.hamevaker.com/psoriasis/?p=162הצפוני צהרי יום שישי, הפוגה בגשם, שמיים נקיים, אויר צלול, במכונית - גומע את ירוק השדות, תכול הרקיע והכביש הנבלע מתחתיי - בשיכרון חושים. בהבזק עין קולט מכונית לבנה חונה בשול הדרך, תמימה למראה, דלת צד הנהג נפתחת וממנה נשלף איש שרד תמיר ולא נעלם, שועט לכוון הכביש ומסמן לי בתנועות שממש אינן משתמעות לשתי [...]

הפוסט לא רק עור הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
הצפוני

צהרי יום שישי, הפוגה בגשם, שמיים נקיים, אויר צלול, במכונית – גומע את ירוק השדות, תכול הרקיע והכביש הנבלע מתחתיי – בשיכרון חושים.

בהבזק עין קולט מכונית לבנה חונה בשול הדרך, תמימה למראה, דלת צד הנהג נפתחת וממנה נשלף איש שרד תמיר ולא נעלם, שועט לכוון הכביש ומסמן לי בתנועות שממש אינן משתמעות לשתי פנים לעצור ומיד!

אני מציית בהכנעה, מאט ועוצר לאחר עשרות מטרים בודדים ממתין לבאות עלי לטובה, בעזרת השם.

איש השרד שהתגלה כשוטר גבה קומה כהה עור קרב לשמשת חלוני, אני לוחץ על מתג פתיחת החלון (טכנולוגיה ברוכה לעצלנים) נושא עיני אל על בספק שאלה, ספק פליאה ספק התרפסות…

רישיונות פולט לעברי נציג החוק עלי אדמה, אני מפשפש בארנקי, שולח יד מהססת לתא הכפפות (למה קוראים לתא הזה כך? מי שם כפפות?) שולף מארנק מנוילן את רישיונות הרכב מגיש לו את ששאלה נפשו ומפריח בלון ניסוי – "קרה משהו?"

כן ! אתה ללא אורות!
אני מנמיך עיני (וציפיותיי) לכוון מתג האורות ואמנם שוד ושבר, אכן נכון המתג מורה לכוון מעלה – משמע, אני ללא אורות! ועוד בדרך בין עירונית ב -5 לדצמבר!

אתה צודק אני אומר בטון של קבלת דין מוחלטת.

"על טעויות משלמים" מגיעה תגובת השלטונות מפיו של גבה הקומה כהה העור, תוך כדי סריקת שלל מסמכיי ותוך חיוך דקיק, שביר שנמחק מיד עם הבחינו שאני מבחין בכך.

"בכמה תעלה לי הטעות?" אני נושא שוב עייני כלפיו, מחזיר חיוך מתוק שבדרך כלל שמור עמי לבנות המין השני…

שתיקה.

ואז אני לוקח הימור מחושב היטב: "נראה לי, אני אומר, שהפעם אצא מזה בשלום!"
לא יודע מהיכן זה יצא לי, סתם תחושה של משהו טוב שטמון באיש השחור מולי.

"אל תטעה בחיוך התימני שלי" הוא אומר, "הרבה כמוך טועים ולא מבינים!"

אני שולף ממרתפי נפשי קונטרה, רבע חיוך בתוספת מבט ממוקד לעיניו, (גם זה מרפרטואר הצייד שלי שהולך ומתדלדל עקב אי שימוש…)

" הפעם…" הוא משהה מילותיו, "בכל זאת אני מוותר, סע לשלום, והדלק אורות"

תודה רבה, אני מחזיר במתיקות שמתחילה להימאס אף עלי עצמי…

שורה תחתונה חברותי וחברי, אחיותיי ואחיי ל"נשק" – שימו לב אף לאור!

הפוסט לא רק עור הופיע ראשון באגודת הפסוריאזיס הישראלית

]]>
https://www.psoriasis.org.il/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%a7-%d7%a2%d7%95%d7%a8/feed/ 0