על הקשר בין השמנה ופסוריאזיס 2020
פסוריאזיס היא מחלה דלקתית של העור. לשליש מחולי הפסוריאזיס יש לפחות קרוב משפחה אחד מדרגה ראשונה החולה גם במחלה, ובין השאר זוהו מוטציות גנטיות שמעלות באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות. גורמים סביבתיים רבים נמצאו כגורמים שעלולים להוביל להתפרצות המחלה ולהתלקחויות בקרב אלה שכבר סובלים ממנה, ובכללם לחץ נפשי, שינויי אקלים, זיהומים חיידקיים וויראליים.
במאמאר זה נדבר על הקשר המבוסס בין פסוריאזיס להשמנה. מחקרים השונים מראים כי עודף משקל מעלה את הסיכון לפסוריאזיס ואילו באחרים נמצא כי התפרצות המחלה מעלה את הסיכון לצבור משקל עודף. עתה מצא מחקר נרחב חדש מבריטניה עדות נוספת לכך שהשמנה מעלה את הסיכון לפסוריאזיס, מבלי לזהות קשר נוסף בצד ההפוך.
במחקר החדש נבחן לעומק הקשר בין פסוריאזיס להשמנה תוך שימוש בבדיקה לזיהוי 97 סמנים גנטיים שנמצאו כקשורים לעלייה במשקל הגוף וסמנים נוספים הקשורים לפסוריאזיס – בדיקה שנערכה על דגימות של 753,421 נבדקים הרשומים בשני מאגרים גנטיים נרחבים: המאגר הבריטי UK BioBank והמאגר הנורווגי HUNT (קיצור של Nord-Trøndelag Health Study). השימוש בסמנים גנטיים לצורך זיהוי קשר בין תופעות ביולוגיות מכונה MR (קיצור של Mendelian Randomization).
הממצאים הצביעו בשלב הראשון על קשר בין עלייה במשקל הגוף לבין סיכון מוגבר לחלות בפסוריאזיס: נמצא פער של 1.26 יחידות של מדד ההשמנה BMI בין נבדקים בוגרים עם פסוריאזיס לבין נבדקים ללא המחלה, וכן פער של 1.55 יחידות BMI בקרב ילדים. ככלל, כל עלייה של יחידה אחת במדד ההשמנה BMI העלתה ב-4 אחוז את הסיכון לפסוריאזיס, ונמצא כי נטייה גנטית להשמנה העלתה ב-9% את הסיכון למחלה.
יחד עם זאת, בכיוון ההפוך נמצאה עדות חלשה בלבד לקשר אפשרי בין סיכון גנטי לפסוריאזיס לבין עלייה במשקל הגוף. כך, למשל, נמצא כי כשמופיעה מוטציה גנטית שמעלה פי 2 את הסיכון לפסוריאזיס – הסיכון לעלייה במשקל הגוף מסתכם בתוספת שולית של 0.004 יחידות בממוצע של מדד ההשמנה BMI בלבד.
החוקרים עדיין אינם יודעים להצביע על סיבה שמובילה לכך שעלייה במשקל מעלה את הסיכון להתפתחות פסוריאזיס. ההנחה כי הפרשה מוגברת של הורמונים (כמו לפטין) וגורמי דלקת (ציטוקינים כמו 'TNF אלפא' ו'אינטרלוקין-6') מרקמות שומן של אנשים עם עודף משקל עשויה לגרום לסיכון המוגבר להתפתחות המחלה. החוקרים מציינים עבודות שהעלו כי עורם של אנשים שמנים גם סובל מתכונות פתולוגיות נוספות, לרבות פגיעה בתפקוד החסימתי מפני חדירת זיהומים. בנוסף, נרשמת פגיעה בתפקוד בלוטות לימפה כתוצאה מעלייה באחוז השומן בגוף, ועשויה לעכב את שחרורם של גורמי דלקת ולהוביל להעצמתם של תהליכים דלקתיים בגוף – שעשויים להתפתח בין השאר גם לפסוריאזיס.
החוקרים מאשרים כי במחקר שנסמך על בדיקות גנטיות – נמצא קשר ודאי בין עלייה ב-BMI לסיכון מוגבר לחלות בפסוריאזיס.
המחקר בוצע בשיתוף של חוקרים מאוניברסיטת בריסטול בבריטניה, האוניברסיטה למדע וטכנולוגיה בנורווגיה (NTNU) וחוקרים מארגונים נוספים במדינות אלה ומאוניברסיטת אן ארבור בארה"ב. המחקר נתמך על ידי ארגונים שונים, ובכללם המועצה הבריטית לחקר הרפואה (UKRI) והקרן לפיתוח אזורי אירופי (ERDF), וממצאיו דווחו לאחרונה בכתב העת PLoS ONE.
מחקרים מוכיחים שמשקל גוף עודף קשור לסיכון מוגבר לפסוריאזיס, למחלה חמורה יותר ולתגובה מופחתת לטיפולים במחלה. כך, למשל, מחקר מדנמרק שמבוסס על תאומים שממצאיו פורסמו במאי 2016, העלה כי השכיחות של פסוריאזיס גדלה באופן משמעותי ככל שעולה ה-BMI, כך שבקרב אנשים עם BMI של 35 לפחות הסיכון לפסוריאזיס כמעט כפול (פי 1.81) בהשוואה לאנשים במשקל תקין.
ומהצד השני, מטה אנליזה של חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת קליפורניה בדיוויס שפורסמה בדמצבר 2012 בכתב העת Nutrition & Diabetes העלתה כי לאנשים עם פסוריאזיס יש סיכון גבוה ב-66% לפתח השמנה, אולי על רקע אורח החיים הלא פעיל שמהווה תוצאה של אבחון במחלת עור כרונית.
