הצפוני
אז זה ככה…
הרומן התחיל לפני כ-7 שנים, פחות או יותר.
אני חושד שהוא התנחל בגופי עוד לפני כן, אך מטעמים השמורים עמו העדיף לשמור על פרופיל נמוך, לא להראות, ללמוד אותי – את האויב.
ואז הוא עשה גיחה ראשונה, בצבץ במרפק ימין, כזה קטנטן, תמים, התחפש לחצ´קונון קטנטן.
לא ממש התייחסתי אליו, הוא לא זז כל כך, נשאר בממדיו זמן מה.
אז בכלל לא ידעתי מה זה ספחת מלבד הקונוטציה המקראית.
פשפשתי בארסנל התרופות האישי שלי, שלפתי שפורפרות שלא היה לי מושג ירוק על תוכנן הלבן ותקפתי אותו.
הוא ממש נבהל, נעלם כלא היה !!! עכשיו אני מבין שהוא הבין שיש לו עניין עם לוחם אמיץ (הרשו לי להחמיא לעצמי, על אף שלא מגיע לי…) הוא ירד למחתרת ותכנן את צעדיו הבאים.
אני המשכתי בשגרת חיי, האמת, זו לא הייתה כל כך שיגרה, זו הייתה תקופה קשה מאוד, פרידה-גירושין, חלוקת רכוש, מאבקים, ממש לא שיגרתי, ואולי בשל כך הוא בכלל התלבש עלי (חכם על חלשים).
לאחר זמן מה, לא יודע כמה בדיוק, הבחור גח שנית!!!
והפעם סטריאופונית, בשני מרפקיי.
אני שאנן עדיין, מאמין שזה לא רציני, פועל בצורה קונבנציונלית, מפעיל את אותן משחות ( שעדיין לא יודע את מרכיביהן) אז לא ידעתי מה זה סטרואידים וקורטיזונים, הוא לא ממש מתרגש, עשה שיעורי בית, התחפר חזק, לא זז. גם לא רוורס…
יש לי כאן עניין אחר, הבנתי, אך עדיין לא ידעתי שזה זה…
ניגשתי לרופא קופת חולים כללית, למען הדיוק רופאה.
העיפה מבט אחר קצר במרפקיי המותקפים, הנבוכים, שעד אותה התקופה היו חלקים כישבנו של תינוק בן יומו…
"יש לך פסוריאזיס" היא אומרת לי בחיוך ניצחון, מאושרת מהאבחנה המדויקת שלה, לא סתם למדתי שבע שנים קשות + סטז´ ממלמלת בינה לבין עצמה מתחת שפמה הצבוע בלונד.
אני מגחך, יופי, אז מה עושים עם זה?
5 דקות נוספות מושקעות בי ע"י הרופאה, 3 דקות למען הדיוק, 30 שניות נוספות למרשם – אלפוסיל, תיקח זה יעזור לך היא אומרת.
אני משוגר לקראת מחזור חיים חדש, חיים עם שותפי הסמוי שהפך לגלוי, הפסוריאזיס.
הכרזתי עליו מלחמת חורמה!! הוא השיב, תקע יתד בצמתים מרכזיים, מרפקים, ברכיים, ראש, כולל אוזניים, הופיע לגיחה קצרה באפי.
אני נתון כולי במאבק, בחרדה, מדמה בעיני רוחי את עצמי נכבש על ידו, מכוסה בו מכף רגל עד ראש, מאבד את כושר העבודה, מסתגר בבית, בוש במראי…..
מסגל לעצמי אסטרטגיות הסתרה, שרוולים ארוכים, הסתרת הנגעים בגב כפות הידיים, עוסק באובססיביות בלהסתיר אותו.
באותו שלב אני מגלה את הפורום ושואב ממנו הרבה כח!!!
אני מגלה אנשים שממשיכים לחיות, שמחייכים, נהנים ולא נותנים לפסוריאזיס האישי שלהם לנצח.
והגילוי החשוב מכל, יש גם נסיגות, יש הפוגות, יש גם דרך חזרה, הכיוון הוא לא חד סיטרי, הפנמת הידיעה הזו סייעה לי רבות במלחמתי עם הפסוריאזיס האישי שלי.
נסענו, הוא ואני לים המלח, הכרתי אנשים, שותפים למאבק, הוקל לי.
לילה אחד בים המלח ברגע של קירבה, הוא לוחש לי, "תגיד לי תודה"!!!
הזדעזעתי, שאלתי על מה?
על שחירבנת לי את החיים?
על זה שאני צריך להצלות 6 שעות על גג המלון ב- 40 מעלות חום?
על זה שכאשר אני פוגש אנשים אני עסוק בלהסתיר אותך במקום להתרכז בם?
על זה שאני כבר לא אני אלא אנו, אני והפסוריאזיס?
לא, הוא לוחש,
תודה לי על שגרמתי לך להבין שאתה זה מה שבפנים ולא מה שבחוץ
על זה שצריך להשקיע בדברים האמיתיים הפנימיים
על חברים חדשים שהכרת בזכותי (שכחת כבר מזמן ליצור חברויות חדשות, התנוות חברתית)
תודה לי על שהסטתי אותך קמעה מגוף לנפש
וגם המלון הזה, החופשה שבחיים לא היית מאפשר לעצמך בלעדי
אתה חייב לי את התחושה שאתה מטפל בעצמך, מקדיש לעצמך תשומת לב כפי שלא עשית מעולם, לקחת את גופך כמובן מאליו וכעת אתה יותר מודע.
יש משהו במה שאתה אומר שותפי לחיים, אני עונה, אבל למה אתה הוא זה שצריך להיות השליח? למה לא שלחו לי יונת דואר צחה?
למה אחרי שהבנתי את המסר אתה עדיין נשאר אתי? אני לא רוצה חתונה כזו, (קתולית) אני רוצה שנפרד!!! (כידידים..) אתה יכול לשלוח לי מכתב או אי-מייל, או ד"ש ברדיו וזהו, שלום!!
ואם תתעקש, חכה, חכה, יש לי אופציות נוספות, אני מאיים.
אני אלחם בך מלחמה בלתי קונבנציונאלית!
שמעת על חומצה פומרית?
שמעת על ניוטיגסון?
שמעת על מתוטוקסט?
אני אקח אותך לטורקיה הדגים יאכלו אותך חיים!
אשקה אותך בחלב נאקות ( אני רק מאיים עליו, לא אגע בזה בחיים)
אני אשכר אותך בפטריות קומבצ´ין, שמעתי על כך בפורום לאחרונה
אני אקרע לך את הצורה!!!
"הצחקת אותי" הוא משיב, אתה לא מבין שאנו חולקים את אותו גוף?
אתה נלחם בי – אתה נלחם בעצמך!!!
אנו קשורים לנצח במטען הגנטי שלנו. חבל על המאמצים ועל בריאותך הכללית, הפנה את משאביך הנפשיים לכוונים אחרים, חייה ותן לחיות…
או-קיי, אני עונה, אני מבין, ובכל זאת בוא נגיע לפשרה, להסכם על שטחים, על טריטוריות, בוא נגדיר לך טריטוריה, מדינה עצמאית, רשות.. .איך שתקרא לזה…
וכך היה והווה, אנו חיים די בשלום, הוא קיים ונוכח, לא מתפשט לאזורים אחרים, נוסע אתי לים המלח לבילויים, זוכה לעיסויים בשמנים איכותיים, אני חושף אותו יותר ויותר, מוציא אותו מהארון…
חי חיים בהחלט נורמאליים אתו, וביננו לבין עצמנו, חלק מדבריו בנושא התודות, נכון.
אז זה המצב כיום, וברקע קיים תמיד האיום שזה יכול גם להיות אחרת, שהוא לא יקיים הסכמים ונצא שוב למאבק, אך אני משוכנע שבסיומו נגיע שוב להסכם שביתת נשק.
והכי מצחיק,
לפני ימים מספר הוא אומר לי שהוא זה בעצם היא!!!!
הייתי בשוק, למה מה קרה, עשית שינוי מין? מה אתה דנה אינטרנשיונל?
לא, הוא אומר, אני כבר מהתחלה הייתי היא, אני מחלה, מחלה זו נקבה, אתה התעקשת לקרא לי הוא…
ואולי בשל כך אתה בסוף מסתדר איתי כי אתה הרי קרוב יותר רגשית לנשים מאשר לגברים…
אני מכיר אותך כבר זמן רב…
עד כאן!!! אמרתי.
אני לא בשל עדיין לשינוי, תן לי זמן.
