הכירו את מאיה אשל, בת 18, במקור מחיפה, ועכשיו גרה בירושלים.
אצל מאיה התגלה הפסוריאזיס בגיל 6, ויש לה קשר מאד מיוחד עם האגודה, החל משהייתה ילדה ועד להיותה אישה צעירה.
לרגל יום האישה הבינלאומי, עשינו איתה ראיון קצר על ההתמודדות, על הקייטנה, על המוטיבציה לסייע גם לילדים אחרים,
ועל הקשר המיוחד שלה עם יונה קציר – מנכ״לית האגודה.

אז איך בעצם מתחיל הקשר שלך עם האגודה?

בגיל 7, שנה אחרי שהתגלתה לי המחלה, אמא שלי מצאה דרך האינטרנט את האגודה ואת הקייטנה, נרשמתי והגעתי בפעם הראשונה לקייטנה וכך יצא לי להכיר את יונה ואת שאר חברי הקייטנה. אחר כך במהלך השנים גם הצטרפתי לצעדות ולפעילויות של האגודה וכך נוצר הקשר בינינו ויונה עד היום תומכת ומתעניינת בי.

ספרי קצת על הקשר ביניכן

כבר בצעדת האגודה הראשונה שהגעתי אליה, אמרה לי יונה בחיבה שהיא רואה בי מחליפה לתפקיד שלה.
בכל קייטנה הייתה מגיעה יונה לכמה ימים ותמיד היינו יושבות לדבר ולשוחח והייתי מספרת לה איך עברה עליי השנה ומה החוויות שלי בקייטנה והיא הייתה מספרת לי ולשאר ילדי הקייטנה על העבודה באגודה ועל ההתמודדות האישית שלה עם הפסוריאזיס. במהלך השנים יונה גם לקחה אותי בתור ילדת קייטנה לדבר הרבה ביחד איתה בתקשורת על האגודה ועל הקייטנה, בכדי לעודד עוד ילדים חולי פסוריאזיס להצטרף לטיפול הזה. בראיונות סיפרתי איך הקייטנה השפיעה עליי לטובה והחדירה בי ביטחון ואהבה עצמית, איך היא עזרה לי מבחינה טיפולית למשך כל השנה לאחר מכן ועודדתי ילדים חולי פסוריאזיס להצטרף לקייטנה.

מתי הפכת להיות חלק מצוות ההדרכה בקייטנה?

בשנה שעברה הגעתי לקייטנה בפעם הראשונה לא בתור חניכה אלא בתור עוזרת מדריכה. התרגשתי מאוד להיכנס בפעם הראשונה לישיבות הצוות ולתת את נקודת מבטי בתור מישהי שהייתה חניכה עד לפני רגע. אהבתי מאוד להדריך את החניכים בכל הפעילויות והטיפולים בקייטנה ביחד עם צוות המדריכים המעולים שהנחו אותי ועזרו לי בכל דבר אפילו בלי שהייתי צריכה לבקש. הדבר הכי משמעותי שהיה לי במהלך הקייטנה היה לדבר עם חניכים ולייעץ להם על מגוון דברים גם שקשורים לקייטנה וגם שלא מנקודת מבטי מהיותי המון שנים (אולי 8, אני אף פעם לא בדיוק יודעת) בקייטנה.

מה את עושה היום?

כיום אני עתודאית בצבא, שנה ראשונה בלימודי רפואה ומחכה כבר לקיץ כדי שאוכל לבקר את כל החברים שלי, שהיום הם כבר מדריכים ועוזרי מדריכים. אני מנסה כל שנה להגיע אפילו אם זה רק לכמה ימים בגלל שאני כל כך אוהבת את המקום הזה ואת האנשים המדהימים שהכרתי בו. אני מצפה כבר לשנה שבה הקיץ שלי יהיה פנוי לגמרי מלימודים או צבא ואוכל להיות מדריכה במקום שגידל אותי 🙂

מה המסר שלך לחולי פסוריאזיס, צעירים ובוגרים?

אני רוצה להגיד קודם כל תודה לכל חברי האגודה, תודה לכם שאתם מאפשרים כל שנה מחדש לקייטנה להתקיים ולהיות מקום בטוח לכל כך הרבה ילדים שזקוקים לכך, החשיבות של להיות חבר באגודה היא עצומה ומשמעותית לא רק לקייטנה אלא לכל הפרויקטים שמקדמת האגודה וחשוב מאוד שגם ילדי קייטנה לשעבר שהיום אולי פחות בקשר ישיר עם האגודה יזכרו איך הקייטנה עזרה להם כשהיו ילדים וכמה היא תורמת לילדים כיום.

אני רוצה למסור לחולי הפסוריאזיס הרבה חיזוקים ומחשבות חיוביות, במיוחד בתקופה הכל-כך קשה ומבלבלת שעוברת על כולנו, תזכרו לטפל בעצמכם, לקחת זמן לעצמכם ולאהוב את עצמכם כולל הכל.