http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4672398,00.html

בפסק דין נוקב קבעה השופטת כי הנהלת הקאנטרי "גלי גיל" בקרית מוצקין ביזתה מנוייה ותיקה, לעיני הקהל, כשנאסר עליה להיכנס לבריכה למרות שהציגה אישור רפואי. הקאנטרי טען כי פצעיה דיממו והביא שתי מנויות שהעידו כי נגעלו ממנה
שולי נאור-זוארץ 25.06.15
בית המשפט חייב את קאנטרי גלי גיל בקרית מוצקין לפצות מנויה ב-35 אלף שקל, לאחר שעובדי המקום סילקו אותה מהבריכה בשל מחלת הפסוריאזיס ממנה היא סובלת.

כל תחנוניה של המנויה כי לא מדובר במחלה מדבקת נפלו על אוזניים ערלות, וגם אישור רפואי שהציגה להם לא שינה את רוע הגזרה. השופטת קבעה כי הקאנטרי ביצע אפליה אסורה ואף הוציא לשון הרע נגד המנויה, בשל הדרך המשפילה בה נמסרה לה ההודעה.

התובעת, מנוייה ותיקה בקאנטרי מיום הקמתו לפני 24 שנים. במהלך חודש אוקטובר 2012, כאשר נכנסה המנויה לבריכה, פנה אליה המציל לעיני כל המתרחצים ושאל אותה מה יש לה בגב. היא ענתה לו שמדובר במחלת פסוריאזיס שאינה מדבקת.

המציל ביקש ממנה להצטייד באישור רפואי. לאחר מספר ימים וחרף עלבונה, חזרה המנויה לבריכה מצוידת באישור רפואי, אולם משנכנסה לבריכה פנה אליה המציל לעיני כל ודרש ממנה לצאת מהבריכה, תוך שהוא מציין בקול כי קיבל הוראה שלא להכניסה לבריכה.

על פי כתב התביעה, המנויה ביקשה להציג בפניו את האישור הרפואי, אך הוא סירב ולא איפשר לה להיכנס לבריכה.שבוע לאחר מכן, המנויה שבה לקאנטרי על מנת לשחק ברידג' וגילתה לתדהמתה כי כניסתה למקום נאסרה עליה על ידי חסימת כרטיס הכניסה שלה (שבב אלקטרוני). היא פנתה לפקידת הקבלה וזאת הודיעה לה כי היא תורשה להיכנס למקום רק אם תחתום על התחייבות להימנע מלהיכנס לבריכה ולג'קוזי. המנויה ביקשה לדבר עם הבעלים, גבי בן גלים, אך הוא סירב להיפגש עימה. במכתב ששלח לה טען שמספר רב של מינויים התלוננו על כך שאינם מוכנים להיכנס עימה לבריכה.

בדיון המשפטי טען נציג הקאנטרי, עו"ד אריה בן ארי, כי פצעיה של המנויה דיממו ועל פי תנאי התברואה, שהם מחויבים להם, אסור להכניס לבריכה מנוי שעל גופו פצע מדמם. כמו כן, הכחיש עו"ד בן ארי כי ההודעה נמסרה למנויה בפרהסיה וטען כי נמסרה לה בדיסקרטיות. כמו כן, הביא נציג הקאנטרי שתי מנויות אשר העידו כי נגעלו להיכנס לבריכה עם התובעת.

שופטת בית משפט השלום בקריות עידית וינברגר דחתה את כל טענותיו של נציג הקאנטרי ועדותיו. בפסק הדין ציינה, כי היא מאמינה לתובעת ולא לעדות מטעם הקאנטרי. כמו כן ציינה השופטת, כי מראיות שהוגשו לה עולה כי פצעיה של המנויה לא דיממו.

עוד כתבה השופטת בפסק דינה: "מוכנה אני לקבל את טענת הקאנטרי, לפיה מראה עורה של התובעת עורר רתיעה בקרב המתבונן וניתן אף להבין רתיעה כזאת העלולה לנבוע מחוסר ידע. עם זאת בית המשפט אינו יכול להסכים עם פגיעה כה חמורה בכבודו של אדם, על רקע רתיעה ממראהו.

"בחברה מתוקנת לא ניתן לקבל מצב בו מנוי בבריכה החווה רתיעה ממראהו של מנוי אחר, יוכל לבקש כי תיאסר עליו כניסה לבריכה. את חששם של המינויים ניתן היה להפיג בנקל, לו היתה הנהלת הקאנטרי מעיינת באישור הרפואי שהציגה לה המנויה ומבקשת את רשותה להראות לכל מנוי החושש מפני הדבקה.

אדם הסובל מפסוריאזיס מודע לפגם האסתטי שהמחלה נושאת עימה ודאי נדרשות לו תעצומות נפש לא לגזור על עצמו חיים של הסתגרות. השופטת הקדישה פרק שלם בפסק דינה על מנת להביע את מורת רוחה על האופן בו בחרה הנהלת הקאנטרי לנהל את המשפט באופן שביזה את התובעת ופגע בכבודה ובפרטיותה.

השופטת וינברגר: "קו ההגנה של הנהלת קאנטרי גלי גיל היה מלווה בהשפלות חוזרות ונישנות של התובעת. כך למשל נשאלה התובעת על ידי נציג הקאנטרי האם היא מסכימה שהמראה שלה מפריע לאדם הסביר להיכנס למים ולשחות במחציתה".

השופטת הביעה הסתייגותה גם מעדותה של אחת העדות שהובאו מטעם הקאנטרי, אשר סיפרה לכל הנוכחים בבית המשפט את אשר ראתה על איבריה המוצנעים של התובעת, כאשר זאת היתה במקלחת הקאנטרי.

בא כוחה של התובעת, עו"ד נדב מאיוסט, שאל את אותה עדה, האם כאשר התלוננה, הוסבר לה על ידי הנהלת הקאנטרי כי לא מדובר במחלת עור מדבקת. על כך ענתה העדה: "זה לא מעניין אותי, העברתי את מה שראיתי, כמו שאני באה ומתלוננת שהשירותים מטונפים וצריך לנקותם, התלוננתי גם על זה. אני רוצה שירות הוגן". השופטת: "הדברים מקוממים, השוואתו של בן אדם הסובל מנגעים על עורו, כמפגע תברואתי כשירותים מטונפים הינה השוואה שלא ניתן לקבלה".

מעבר לפיצויים פסקה השופטת כי על הקאנטרי לשלם לתובעת גם הוצאות משפט בסכום של 11 אלף שקל.