מאת: פרופ´ אברהם וינברגר,
מנהל מחלקה פנימית ב´, מרכז רפואי רבין קמפוס בילינסון, פתח תקוה.
הובא ע"י חן
מחלה זו דומה במהותה לארתריטיס רימטי. החולה סובל בנוסף למחלת המפרקים, גם ממחלת עור הנקראת פסוריאזיס. שליש מחולי הפסוריאזיס מוסרים במהלך מחלתם כי הופיעו אצלם כאבים במיפרקים. רק במיעוטם מופיע פסוריאתיק ארתריטיס של ממש. הפגיעה במיפרקים יכולה להקדים את הופעת הפסוריאזיס בחודשים או שנים.
גורם המחלה אינו ידוע. המחלה מופיעה אצל נשים מעט יותר מאשר אצל גברים, והיא עלולה להתפרץ בכל גיל.
העיוותים (דפורמציות) שנוצרים עקב המחלה יישארו לתמיד ולא ייעלמו, גם אם החולה מקבל טיפול טוב. תיתכן נסיגה בדלקת, כך שהנפיחות עשויה להיעלם, אבל אם כבר נוצר עיוות של המיפרק, הוא לא ישתנה.
פגיעה במפרקים. כל המיפרקים עלולים להיפגע, אולם שכיח למצוא פגיעה במיפרקי האצבעות, בשורשי כפות הידיים ובברכיים. תיתכן גם פגיעה במיפרקי עמוד שדרה תחתון ובמיפרקים הקטנים של עמוד השדרה הצווארי.
דלקת מיפרקים שאינה בהכרח סימטרית. לעתים המיפרק הנגוע דומה לנקניק. הצבע מעל המיפרק הדלקתי יכול להיות אדום-כחול. ללא טיפול המיפרק עלול להיהרס על ידי הדלקת.
לא מופיעות קשריות רימטיות.
פסוריאזיס, המתמקם באזור המרפקים, הברכיים, מסביב לקרקפת ובגב התחתון.
שינוי בצבע הציפורן, הרמת יתר של הציפורן, "מכתשים" מפוזרים בציפורן, הרמת קצה הציפרון מעל החיבור עם האצבע. נגיעות בציפורניים נצפית אצל 80% מחולי פסוריאתריק ארתריטיס, לעומת אצל 30% מהחולים הסובלים מפסוריאזיס בלבד. ישנו קשר ישיר בין הנגיעות בציפורניים לבין ארתריטיס.
דלקת מיפרקים שאינה בהכרח מקבילה בחומרתה למצב הפסוריאזיס. ייתכן פסוריאזיס קל ודלקת מיפרקים קשה, ולהיפך.
שכיח למצוא יובש בעיניים ולעתים גם יובש בפה, אך שלא כמו בארתריטיס רימטי, אין פגיעות דומות בעיניים או בריאות.
בצילומי רנטגן ניתן לאתר מאפיינים מיוחדים למחלה זו. צילומי הרנטגן של כפות הידיים ושל כפות הרגליים מדגימים הרס של המיפרקים הרחקניים (אלה הקרובים לציפורניים) באצבעות הרגליים והידיים. בהמשך מתהווה מצב שבו עצם האצבע הקרובה לציפורן מתחדדת בסמוך למיפרק, והעצם הקרובה אליה נעשית כעורה: תמונה המקבילה לעיפרון בתוך ספל, תמונה רנטגנית אופיינית מאוד לפסוריאתיק ארתריטיס. בנוסף לכך ניפגע המפרק המחבר את האגן לעמוד השדרה (המפרק הסאקרואיליאקלי), ובצילום רנטגן של האגן הוא נראה מטושטש מחמת הדלקת.
אין בדיקות מעבדה יחודיות לפסוריאזיס או לפסוריאתריק ארתריטיס. יכולות להופיע אנמיה ושקיעת דם מוחשת, וכן עלייה בכמות חלבון הנקרא CRP. בדיקות אלה מצביעות על נוכחות תהליך דלקתי.
האבחנה המבדלת בין ארתריטיס רימטי לבין פסוריאתריק ארתריטיס מתבטאת בכך שארתריטיס רימטי היא מחלת מיפרקים הפוגעת באופן סימטרי במיפרקים ההיקפיים (ידיים, רגליים), ללא פגיעה במיפרקים המרוחקים של אצבעות הידיים (אלה הסמוכים לציפורניים). כמו כן אין פגיעה בעמוד השדרה המותני והגבי.
בפסוריאתריק ארתריטיס נמצא גם פגיעה בעמוד השדרה, אם בדמות דלקת במיפרק הסאקרואיליאקלי או בהופעת זיזים בחוליות עמוד השדרה בחלק האמצעי, הקדמי או הצדדי. לחולה יכולים להיות כאבים בצוואר או בגב התחתון.
הטיפולים כוללים תרופות, טיפולים פיזיקאליים ושיקום. הטיפול התרופתי כאשר המחלה קלה מבוסס על שימוש בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות. כאשר המחלה פעילה יותר מוסיפים מטוטרקסט, תרופה המועילה גם למחלת הפסוריאזיס. אם יש צורך, ממליצים על מנוחה, שימוש בסדים, מרחצאות מרפא ופיזיותרפיה.
קורטיזון
כאשר ישנה פגיעה בודדת ולא מפושטת, המיפרק כואב ונפוח ונראה מודלק מאוד, ישנה אפשרות להזריק לתוכו קורטיזון. אם יש נוזל בתוך המיפרק רצוי לשאוב אותו, ואחר כך להזריק את החומר. ניתן להזריק לכל מיפרק. רצוי שלא לחזור לעתים קרובות מדי על ההזרקה, בכדי למנוע נזק לסחוס.
מטוטרקסט
בפסוריאתריק ארתריטיס בינוני וקשה מטפלים במטוטרקסט אחת לשבוע במינונים לא גבוהים, ועוקבים אחת לשישה שבועות אחר תפקודי הכבד.
מרחצאות מרפא
מומלץ לנסות טיפול במרחצאות מרפא ולהעדיף את אזור ים המלח על פני מקומות אחרים בארץ ובחו"ל. העדפה זו נובעת מהיתרון של אזור ים המלח בריפוי הנגעים של הפסוריאזיס, ומכאן שניתן להשיג השפעה כפולה הן על ריפוי העור והן בדיכוי דלקת המיפרקים. לא מומלץ להתחיל בטיפולים אלו בשיא דלקת המיפרקים.
שמן פרפין
כאשר המיפרקים הקטנים של כפות הידיים נפגעים מומלץ להשתמש בשמן פרפין כאחד מהטיפולים הפיזיקאליים. שמן פרפין מחדיר חום לעומק המיפרק, ובכך מזרז את תהליך הריפוי.
דיאטה
היעילות של דיאטה היא בדומה לדיאטה כטיפול בארתריטיס רימטי.
דיאטת אלימינציה כאמצעי טיפולי
מחקרים רבים מצביעים על כך, שמזונות מסוימים, הגורמים רגישות יותר מאחרים, עלולים להיות אצל חלק קטן מהחולים הגורם לדלקת המיפרקים. בדיאטת אלימינציה מוציאים מן התפריט את המזונות הידועים כגורמי רגישות, שהם: חלב ומוצרי חלב; ביצים; חיטה; דגים; אגוזים ובוטנים; קקאו ושוקולד; עגבניות, פלפל וחצילים; תירס; חומרים משמרים וצבעי מאכל; שמרים; מזונות המכילים סליצילטים וסויה. רצוי להוציא מן התפריט גם פריטים שכבר ידועים לנבדק כגורמי רגישות אצלו. אם אפשר, יש להימנע משתיית קפה ותה בזמן הדיאטה. אם יש חשד לרגישות לעגבניות, לפלפל ולחצילים, רצוי להוציא מן התפריט גם תפוחי – אדמה (במקומם אפשר להשתמש בבטטות).
לפני התחלת הדיאטה יש לתת את הדעת לדברים הבאים:
יש לתכנן את התפריט לעונה ללא התחייבויות חברתיות רבות.
יש להקפיד שתמיד יהיו מאכלים מוכנים בבית, במקום העבודה או בנסיעות, כדי למנוע סטיות מן הדיאטה, העלולות לקלקל עבודה של שבועות בבילוש אחר המזון החשוד.
יש לבחור בתוך ההגבלות של הדיאטה מגוון רחב ככל האפשר של מצרכים ולנהל יומן אכילה. כך יקל לגלות רגישות לאחד ממרכיבי הדיאטה עצמה.
יש להמשיך בדיאטת האלימינציה במשך 3 שבועות. אם המזון שהוצא מהדיאטה הוא הגורם לתסמינים, תורגש הקלה לקראת סוף השבוע השני. אם אין הקלה בתסמינים, ייתכן שהמחלה לא נגרמה על-ידי מזון, או שאחד מרכיבי הדיאטה האחרים, שלא הוצאו מהתפריט, הוא הגורם לתסמינים. אם אחרי דיאטת אלימנציה מורגשת הקלה ניכרת בתסמינים, יש לנסות לשוב ולצרוך באופן הדרגתי את המזונות שהוצאו מן התפריט. מחזירים פריט אחד בלבד בפעם אחת! אם במשך שבוע לאחר חידוש הצריכה לא מופיעים התסמינים מחדש, יש להניח כי אין רגישות למזון הנבדק, אפשר להמשיך לצרוך אותו, ויש להמשיך ולהוסיף לתפריט פריט נוסף, וכן הלאה.
