כמה תופעות לוואי חמורות נלוות לטיפולים הביולוגיים לפסוריאזיס? - אגודת הפסוריאזיס הישראלית

חדשות טובות: מחקר מצא שיעור נמוך של אירועים חריגים המחייבים הפסקת טיפול בתרופות הביולוגיות לפסוריאזיס

מאת : דן אבן 14.06.15

לחולי פסוריאזיס שאינם מגיבים לטיפול תרופתי שמרני יותר מותאמות בשנים האחרונות תרופות ביולוגיות חדשניות הפועלות באופן ממוקד על תהליכים במערכת החיסונית של הגוף המאפיינים את המחלה, שהשימוש בהן נדרש לזמן ארוך, לפעמים אפילו לכל החיים.

רבים מהמטופלים בתרופות הביולוגיות מתרגלים למצב בו המחלה בהפוגה מוחלטת, ללא כל סימן על העור. אולם כמו כל תרופה, גם תרופות אלה עשויות להיות מלוות בתופעות לוואי העלולות להיות קשות ולחייב את הפסקת הטיפול. מחקר חדש שאמד את שיעור התופעות החריגות הנלוות לתרופות אלה מצא כי מדובר בשיעור נמוך ביותר, המצביע על בטיחות כללית של הטיפולים התרופתיים הביולוגיים למחלה.

במסגרת המחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology, החוקרים מקנדה, אוניברסיטאות מקמסטר, טורונטו ואוטווה, בחנו את שיעורן של תופעות חריגות (Adverse Events) הנלוות לטיפולים התרופתיים הביולוגיים לפסוריאזיס, כשהכוונה לתופעות לוואי חריגות שאינן מופיעות בהכרח בעלון לצרכן ואינן בעלות קשר סיבתי מוכח לתרופה, אולם הצטברו דיווחים כי היו מלוות לטיפול בה. החוקרים בחנו רק את היקף התופעות החריגות במיוחד שהובילו לצורך להפסיק לחולה את הטיפול בתרופה ביולוגית.

המחקר הרב מרכזי הקיף 545 טיפולים תרופתיים בארבע תרופות ביולוגיות שניתנו למדגם של 398 חולי פסוריאזיס (62.4% מתוכם גברים) בשנים 2014-2005: אנברל (Enbrel, Etanercept), רמיקייד (Remicade, Infliximab), יומירה (Humira, Adalimumab) וסטלרה (Stelara, Ustekinumab). כשליש מהחולים הנבדקים (29.5%) נטלו יותר מתרופה ביולוגית אחת.

במחקר זוהו 22 תופעות חריגות שהובילו להפסקת השימוש בתרופות – שיעור של 4.04% בלבד מכלל המדגם. התופעות החריגות המרכזיות שזוהו במחקר ככאלו שהובילו לצורך להפסיק את השימוש בתרופות הביולוגיות היו תגובה אלרגית קשה במקום הזרקת הטיפול התרופתי, זיהומים וסרטן מסוגים שונים. לא היו זיהומים כלל עם אנברל, כששיעור הזיהומים עמד על 0.18% עם רמיקייד ועם סטלרה ו-0.55% עם יומירה. לריאקציות במקום ההזרקה/עירוי השיעורים היו 0.55% עם אנברל, 0.92% עם רמיקייד ו-0% עם יומירה או סטלרה. ממאירויות היו בקרב 0.18% עם אנברל או רמיקייד, 0% עם יומירה ו-0.37% עם סטלרה.

תופעות חריגות נוספות שזוהו בשיעורים נמוכים עוד יותר והיו מיוחסות רק לחלק מהתרופות כללו שחפת, תסמינים דמויי מחלת הזאבת (לופוס), דלקת עיניים מסוג איריטיס (Iritis) וסיבוכים לבביים ונוירולוגיים. הזמן החציוני עד להפסקת השימוש בתרופות בקרב המטופלים שפיתחו תופעות קשות עמד על 23.5 חודשים.

החוקרים מסכמים כי הטיפול הביולוגי לחולי פסוריאזיס בטוח, וממצאי המחקר מאששים את הבטיחות כפי שעולה במחקרים הקליניים שהיוו בסיס לפיתוח הטיפולים השונים.

התועלת של הטיפולים הביולוגיים ופרופיל הבטיחות הגבוה, כפי שעולה גם מעבודה זו, סולל את הדרך לטיפולים נוספים במנגנון ביולוגי עבור החולים שנמצאים בשלבי מחקר שונים, המכוונים כנגד רכיבים בגוף המעוררים את המחלה.