ים המלח כאתר מרפא לחולי דלקת מפרקים פסוריאטית - אגודת הפסוריאזיס הישראלית

פרופסור שאול סוקניק
מנהל המחלקה לרפואה פנימית ד'
מרכז רפואי אוניברסיטאי, סורוקה,
והפקולטה למדעי הבריאות אוניברסיטת בו גוריון, באר שבע

מאז ימי קדם מפורסם אזור ים המלח בתכונות המרפא שלו. את שרידי המרחצאות שבנו הרומאים באזור ניתן לראות עד היום. התכונות האקלימיות הייחודיות של אזור זה, המקנות לו יתרונות משמעותיים על שאר אתרי המרפא האחרים בעולם, נובעים בין השאר גם מהעובדה שהוא נמצא במקום הנמוך ביותר בעולם, בגובה של כ- 400 מטר מתחת לגובה פני הים. עקב מיקומו זה הלחץ הברומטרי באזור זה הנו הגבוה ביותר בעולם, ובנוסף, גם הלחץ החלקי של החמצן גבוה יותר מאשר במקומות אחרים. תכונות אלו המתווספות לתכונות אקלימיות נוספות של טמפרטורה גבוהה ואחידה, לחות יחסית נמוכה, מיעוט משקעים, העדר זיהום אויר, ימי שמש רבים ברוב חודשי השנה ומיעוט של קרינה אולטרה – סגולה מסוג   UVB    הינן בעלות חשיבות רבה בטיפול במחלות ריאומטיות, מחלות עור שונות, מחלות כרוניות של הריאות, מחלות לב כליליות ועוד. בנוסף לתכונות האקלימיות הייחודיות של האזור, מבוסס הטיפול גם על רחצה במי ים המלח, טבילה במי המעיינות הטרמו-מינראליים וחבישות בוץ. המליחות של מי ים המלח, שהינו אחד האגמים המלוחים ביותר בעולם, גבוהה פי 10 מזאת של מי הימים והאוקיינוסים. מי ים המלח עשירים במינרלים ומלחים שונים כולל יסודות קורט רבים. המשקל הסגולי הגובה של המים מאפשר ציפה קלה והינו בעל חשיבות רבה בטיפול במחלות מפרקים. גם הרחצה במי המעיינות הטרמו-מינראליים וחבישות הבוץ הוכחו כיעילים בטיפול במחלות מפרקים.

ב-20 השנים האחרונות פורסמו מאמרים רבים שהוכיחו כי טיפולים משולבים בים המלח יעילים במגוון רחב של מחלות  מפרקים דלקתיות כגון:  דלקת מפרקים ריאומטואידית,  דלקת מפרקים ספחתית (להלן: דמ"ס), ANKYLOSING SPONDYLITIS ומחלות מפרקים לא דלקתיות כגון: אוסתיאוארטריטיס ופיברומיאלגיה. רוב המחקרים שפורסמו בוצעו על ידי חוקרים מבית החולים סורוקה. בסקירה זו אתייחס רק להשפעת הטיפולים השונים בים המלח על דמ"ס.

עבודות רבות הראו כי טיפולים שונים הניתנים באזור ים המלח, והמבוססים בעיקר על חשיפה לשמש וטבילה במי ים המלח ובמי המעיינות הטרמו-מינראליים יעילים  ביותר כטיפול במחלת הספחת. שהיה של מספר שבועות באזור מביאה לידי שיפור משמעותי ואפילו להעלמות הנגעים העוריים האופיינים לפסוריאזיס אצל כ- 80% – 90% מהחולים. שיפור זה לרוב נמשך מספר חודשים עד לשנה לאחר שהחולים עזבו את האזור.

בשנת 1994 פרסמו החוקרים מבית החולים סורוקה בראשותו של פרופסור סוקניק, את העבודה המבוקרת הראשונה שהראתה  כי בנוסף להשפעה מיטיבה שיש לטיפולים על מחלת העור, חל גם שיפור משמעותי במצב המפרקים , בחולים הסובלים מדמ"ס. מחקר זה התבסס על חולים גרמנים ששהו בים המלח וסבלו גם מספחת וגם מדמ"ס. החולים – 146 במספר- חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת טופלה בנוסף לחשיפה לשמש ורחצה במי ים המלח, גם  על ידי חבישות בוץ ורחצה במים טרמו-מינראליים. קבוצה שנייה, ששימשה כקבוצת ביקורת, טופלה רק על ידי רחצה בים המלח וחשיפה לשמש. משך הטיפול היה בין 3 – 4 שבועות. תוצאות המחקר הראו לראשונה כי בעוד שהשיפור הניכר שנצפה במחלת העור והיה זהה בשתי הקבוצות, הרי שאצל קבוצת החולים שטופלה גם על ידי חבישות בוץ ומים טרמו-מינראליים, נצפה שיפור ניכר יותר במצב הדמ"ס. בעיקר בלט ההבדל בשיפור בכאב ובטווח התנועה של עמוד השדרה של החולים, וכידוע הדמ"ס יכולה גם לפגוע במפרקים של עמוד השדרה. חשוב גם להדגיש כי השיפור במצב המפרקים היה פחות מאשר זה שנצפה במצב העור. מאחר ומחקר זה התבסס רק על חולים גרמנים לא הייתה אפשרות לעקוב אחריהם ולבדקם לאחר שעזבו את האזור.

בעבודה אחרת שפורסמה מספר שנים מאוחר יותר על ידי קבוצת חוקרים מבית החולים איכילוב, התקבלו תוצאות דומות למחקר הראשון.

גם החוקרים מאיכילוב מצאו כי תוספת  של חבישות בוץ, ורחצה במים הטרמו-מינראליים משפרים את מצבם  של חולי דמ"ס לעומת אלו שטופלו רק על ידי חשיפה לשמש וטבילה במי ים המלח. מאחר ומחקר זה התבסס על קבוצה קטנה יותר של חולים ישראליים יכלו החוקרים לעקוב ולבדוק את החולים גם לאחר שעזבו את  האזור, והראו כי השיפור במצבם נמשך מספר חודשים.

בסיכום:

מומלץ לחולים הסובלים מדמ"ס , לקבל דם טיפולים בלנאולגיים בים המלח, הכוללים בנוסף לרחצה במי ים המלח וחשיפה לשמש, גם חבישות בוץ וטבילה במי המעיינות הטרמו-מינראליים. יש לזכור כי טיפולים אלו לא באים בדרך כלל במקום הטיפולים התרופתיים, ויש תמיד להיוועץ ברופא ריאומטולוג לגבי השמך הטיפול התרופתי לפני ואחרי השהייה בים המלח.